בננות - בלוגים / / כבשה או דיוקן עצמי?
לעת עתה אני כאן
  • לוסי אלקויטי

    ילידת אורוגואי (1958), בארץ משנת 1973. בוגרת תלמה ילין והמדרשה למורים לאמנות. קורסים ב"בסיס- בי"ס לפיסול".סדנאות בנושא ספרות ילדים ב"בית אריאלה",תל-אביב. עד כה ארבע תערוכות יחיד: "קולות אילמים", גלריה עשרים וארבע, תל-אביב , "קליגרפיה פיגורטיבית" באגף לאמנות עכשווית במוזיאון חניתה, "לפעמים בחושך", גלריה טובה אוסמן, תל-אביב, "ללא שם", מכללת דוד ילין. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל. הוצאתי לאור שלושה ספרי ילדים בהוצאת "כנרת", ואיירתי לאחרים. חברה באקו"ם . יותר פרטים אפשר לקרא ב- www.lucyelkivity.com  ולראות מבחר עבודות מתחומים שונים.

כבשה או דיוקן עצמי?

 

 

הכנתי לחברה שביקשה "ציירי לי כבשה"- כבשה.

אני אוהבת כבשים. ואז גם שמתי לב שיש מוטיב חוזר של כבשים בחיי.

כילדה קטנה כמה מבני משפחתי קראו לי כבשה'לה corderito , בגלל השיער הלבנבן והמקורזל.

ואולי גם בגלל האופי…אומרים על הכבשים שיש להם אופי נוח.האומנם? יש להם אופי של עדר, שזו לא בדיוק מחמאה. עד היום בת דודי קוראת לי כבשה אהובה corderito amado .

בבי"ס קראו לי "לוסי עם השיער העומד", כי זה היה מין "אפרו" לבנבן שאימי התעקשה לאלף באמצעות מיני סרטים וקשתות לשיער. ואני כל כך רציתי שיער חלק.

 לכן במשך שנים לא הסתפרתי ואספתי את השיער בקוקו, מצחיק בהתחלה, קטנטן. ועם הזמן, כשהשיער ארך עשיתי "אבועגילה" (מי זוכרת?). זה עשה לי שיער חלק ובלונדיני כמו של פיה.(למה הפיות תמיד בלונדיניות?) אח"כ עברנו לפן והשתעבדתי. עד שגיליתי שיש לי תלתלים, בעצם פשוט שכחתי כמה הם יפים…ואז נתתי להם דרור. חסל סדר מסרק אפילו! בעלי התלונן שהכיר ילדה מתוקה עם שיער בלונדיני חלק ומה גילה?, רמאות!

כשהיינו קטנים נהגנו לנפוש בחופשת החורף בבית הבראה קסום באזור כפרי. המקום היה מדהים ביופיו בעיניי, חדרים מוארים, ובעיקר שמיכות "ואפל" לבנות ורכות. המיטות נראו ככבשים.

לא היה הרבה מה לעשות שם, למרות שבילו שם כמה משפחות, חברים של הורי וילדיהם. אחד הדברים שאהבנו לעשות היה ללכת ברגל, לטייל ולבקר כבשה אחת, שאני זוכרת במעומעם שהייתה קשורה בצידי הדרך לעמוד וקראו לה la pepa  . באנו ללטף, להאכיל.

עוד דבר שאהבנו לעשות היה לאסוף מפרי האיקליפטוס, מין כובעונים בריח נפלא.בארץ האיקליפטוסים בעלי פירות אחרים. כנראה שם היו מזן אחר.ואנחנו אספנו את הכובעונים הקטנים, חוררנו במרכז עם מחט והשחלנו חוט. כך יצרנו שרשראות וצמידים שמכרנו לדודים, דודות, חברים וכו', תמורת פרוטות.

כשבגרתי, ולי כבר ילדה בבי"ס יסודי בעלת שיער מקורזל (כבר לא) גיליתי שלילדתי קוראים בכיתה "כבשה" במלעיל. במשך כמה שנים זה היה כינוייה וקבלה אותו באהבה עד שקצה אהבתה.

הראש שלי, הראש שלה…

כל הזיכרונות האלה עלו כשציירתי את הכבשה של חברתי, ואני מקווה שהכנסתי בזה קצת נשמה מנשמתי .

 

 

 

55 תגובות

  1. אמיר אור

    איזו כבשה מתוקה, לוסי. גם לי יש מתולתל, וגם 'רומן' עם כבשים. עבדתי עם כבשים בביר עסלוג' ובנחשון, וכולם חשבו שאני קצת מוזר, כי במקום לצעוק עליהן ולנהוג אותן באבנים – אילפתי אותן…

    • אמיר, מקסים הרעיון לחנך כבשה.אני לא יודעת הרבה עליהן חוץ מזה שהן רכות ולבנבנות עם לא מעט ורוד וחום.

  2. חגית גרוסמן

    קשה שלא להתאהב בך. האם ראית את הסרט מלאך אצל שולחני?

  3. איזן מדהימה את. ומרגשת.

  4. בניגוד לרוח פוסט הזכרונות היפה הזה ,אצלי,הנסיך הקטן והשה לעולה מעלים רגשות אחרים.

    • גיורא, ברור. כל יצירה היא ממקום פרטי.וכל התייחסות ליצירה היא ממקומו הפרטי של הצופה.
      אם היא גורמת להתייחסות ולא לביטול, זה העיקר.

  5. תמי קאלי

    לוסי, הציור ואת וכל הפוסט- עולם ומלואו מקסים…

  6. כשקרא אחריה:
    "קש בחוץ וקש בפנים"
    אז ידעה
    שנועדה להיות
    הכבשה השחורה
    גם כשצבעה שערה
    ג'ינג'י!

    גם אני זכיתי לכינוי הגנאי הזה בשל שערי, אבל לא הצלחתי ליצור פוסט משובב כשלך אלא את המעט לעייל.

    • לאה, שיר יפה! ומרגש.לא יפה שהעליבו אותך ככה. אבל בסופו של דבר גם הדברים האלה הם שמעצבים את אישיותינו ויותרים את הרגישויות, לא?
      אז הכל מבורך.
      תודה.

  7. לוסי, יש לי נכדונת מתוקה עם תלתלים בהירים כמו שלך
    ואני עצמי הייתי כבשה שחורה. צילומים נהדרים!

    • הדרה, תודה. יש כנראה לא מעט פה שהיו כבשה שחורה. חלק מהקושי של הנפש הרגישה
      האמנותית, המיוחדת, להיצמד לכללים, לקונספציות.
      אני הייתי כבש'לה.מה לעשות…

  8. אהוד פדרמן (רחיפאי)

    לוסי, שמך מצטלצל נפלא עם כבשה

    ואחרי החשיפה את יכולה להחליף את

    הציור המלווה את הבלוג שלך באחת

    מתמונות הכבשים המקסימות שהבאת

  9. לוסי
    מתולתלת מקסימה שכמותך!

    את הכי לא עדרית שאפשר
    יחידה ומיוחדת את
    תגובתה של חגית הזכירה לי את השיר
    "שלא לאהוב אותך איך אפשר"
    הפוסט המקסים והרגיש הזה טומן בחובו הרבה מאוד. מהנהנת לדברי גיורא.

    הרבה אהבה יש כאן לחי, לעולם,
    המון עדינות ונשמה ענקית,
    חוטים מקשרים, בקשה ליצירה המחברת אל זכרונות הילדות, אל שאלות אודות דימוי עצמי, אל הקשרים החברתיים, המשפחתיים, הגנטיקה.

    נוגעת לליבי מאוד la pepa
    והיונים משמחות אותי

    ציור הכבשה נפלא, מאוד אוהבת את הכתמיות, כמו ענן כבשה שמתפרק לגשם, והתמונות שובות לב, במיוחד השניה. את מביטה והלב יוצא אלייך.

    תודה, לוסי

    • תודה לך סמדר! עוד יגידו שסידרתי לעצמי ליטופים ומחמאות! לא יפה, אבל נחמד! (: אבל האמת רק רציתי לספר על הכבשה שלי, על הכבשה שבי.

      • אי, לוסי
        "רק רציתי" מכיל כל כך הרבה
        כל אחד הולך, כמובן למקומותיו.
        יצירותייך מכילות הרבה מעבר לנראה.

        לא רוצה להביך אותך, לוסי, אבל אין מה לעשות. את מדהימה!!

      • אהוד פדרמן (רחיפאי)

        איך שרה רחל (רחלה = כבשה):' רק על עצמי לספר ידעתי'. (והמילה 'לספר' גוררת שאלה, האם אחרי שלוסי מסתפרת, היא עדיין נראית כמו כבשה?)

  10. לוסי, המסת את לבי, והמראה של שתי המקורזלות מאכילות יונים – ממיס אבנים!

    רק נשיקות לכבשים המתוקות

  11. חני שטרנברג

    ק ס ם, לוסי.

    קסם של ציור, צילומים, סיפור.
    עושה טוב בלב 🙂

  12. תלמה פרויד

    מדהים, לוסי, איך עברנו את מלחמת התלתלים הזאת ורצינו שיער חלק. בסוף אנחנו מעלות את התלתלים על ראש שמחתנו – ונרגעות.
    מקסים מה שהבאת כאן ומרגש. והכבשה המתוקה שלך נראית כאן די מרוצה עם התלתלים 🙂

    • תלמה, אכן מרוצה. לקח זמן לגלות שככה טוב. מה ידענו?
      עבד לאבועגילה, לפאן ומה לא…ואז יום אחד בים המלח, די!
      האם בגלל שינוי באופנה? לא נראה לי.

      • תלמה פרויד

        זה הרבה יותר עמוק משינוי באופנה, למרות שאופנה יכולה להיות טריגר. יחסינו עם השיער מורכבים מאוד – ר' סיפורי שמשון הגיבור ואבשלום בתנ"ך.
        וברגע שמשלימים עם התלתלים, איזה שחרור…. ובסוף כבר אי אפשר לחשוב על מצב אחר. ואם גם הסביבה מעודדת, פתאום יוצא הטווס שמתחת לכבשה.

  13. אורלי מלמד

    טוב, אז הגיע הזמן שלי "לצאת מהארון"… אני החברה ברת המזל שציירו לה כבשה ליומולדת. מאז קיבלתי אותה אני מסתובבת כמו טווס גאה ומשוויצה: ראיתם? ציירו לי כבשה. נכון שהיא הכי כבשה בעולם?

    על ההתחלה כשפתחתי את נייר המתנה העדין בחספוסו וראיתי אותה, ידעתי שזאת לא סתם כבשה, אלא כבשה שתעשה גלים…

    היא מונחת מעל המחשב שלי ומיום ליום נקשרים בינינו עבותות של ידידות מופלאה. בכל פעם שאני מביטה בה, דבק בי עוד קורטוב מן התמימות הטהורה האופטימית וטובת הלב הכבשתית.
    היא הטוב הנצחי. מאזנת אותי ומנקה אותי מכל הרוע שבעולם. עם כבשים כאלה לא צריך פרוזאק.

    לעיתים אני תוהה מאיפה באה לה הכבשתיות הזאת? האם זה המבט? האם זה מפתח הרגלים? או שמא הסלסולים המתערסלים אחד בשני? עכשיו כשקראתי את הפוסט המקסים של לוסי – אני יודעת. הכל גנטיקה. רק מ"אימא" כזאת יכולים לצאת כאלו כבשים…

    לוסי, תודה על הכבשה שציירת לי ועוד יותר תודה על זה שאת לוסי, אדם נדיר באנושיותו, בנועם הליכותיו ובכשרונותיו. התמזל מזלי שיש לי חברה כמוך. שמחה שאת חולקת את הכבשתיות עם העולם ומפיצה באמצעותה רק טוב.

    אורלי

    • איזה יופי! גם הכבשה המצוירת שלך וגם מה שכתבת, לוסי. גם בתי היתה עם רעמה מתולתלת שאטנית וקראו לה כבשה , חבל כי זה הרס לה אחר כך את התלתלים( החלקות פאנים) היום היא מנסה להחזיר את התלתלים ,אבל הם מזמן אבדו את הברק והתום הכבשתיים שלהם. מסתבר שלנו, עדר בני האדם, יש הרבה סיפורי כבשים מה שמלמד עד כמה אנו דומים . תודה על היופי שחלקת איתנו

      • חנה, תודה. התלתלים כמו הרבה דברים אחרים שאנחנו מנסים לחנך, לפעמים כבר אי אפשר לשחזר…חבל. יש דברים שעדיף לא לעבד בכלל.

    • אורלי יקרה, אני כל כך שמחה ! יותר ממה שציפיתי.קחי איתך כל יום בתיק, קחי שלוש פעמים ביום או בעת הצורך, כך אמרה הרופאה.
      אני גם מאוד שמחה בך, ביכולות ההקשבה שלך, בפתיחות לחשוב ולנתח כל מצב, ולא לקחת דברים כפשוטם, לראות תמיד את הזוית האחרת.אלה דברים שאני מתרשמת מהם.טוב לב, נועם הליכות, דרך ארץ אלה דברים מובנים מאליהם, ככה צריך…

  14. מירי פליישר

    נהדר לוסי
    הציור התמונות ואת עם החיוך המשגע.
    יש בך טוב מדבק.
    תודה

  15. נפלא לוסי. תלתלים זה אופי…

  16. איריס קובליו

    לוסי, אם כבשה את מציירת כך, אז איך תציירי איריס? 🙂
    התמונות מופלאות ומרחיבות את הלב, ומה שאת כותבת עוד יותר. איזה פוסט נהדר

    • איריס,תודה. עדיין לא הגעתי לפרחים. אני עסוקה בחיות מכל סוג.
      כשהלב מתרחב אפשר לנשום יותר טוב, לא?

  17. לוסי, מקסים הכל, הציור, התמונות הדרך בה את מספרת את הדברים, תענוג

  18. תמי כץ לוריא

    לוסי
    מקסים מקסים.
    מזכירה לי איך נלחמתי בתלתלים, ואז הם נהיו באופנה, ואז הם התיישרו דווקא כשהכי אהבתי אותם……

  19. איזה פוסט מלבב , רק להעביר אצבעות בצמר שלכן 🙂
    זכרונות מתוקים וצילומים מקסימים ויצירה חמה וחיוך ענק

    • ריקי, תודה. אני כל כך שמחה שזה מה שעושה.אבל מסתבר שהשיער הוא נקודה רגישה, והראש.
      בתקופה הארוכה שלא הסתפרתי ורעמת התלתלים התפרעה, משהיא אמרה לי שאני לא הולכת לספר כי אני לא מוכנה לשים את הראש שלי אצל אף אחד.יש בזה משהו, לא?

  20. תלתלים לי ראש מלא!
    תלתלים לי כמו טלה!
    אך הביטו באבי —
    רעמה לו כמו לביא!!!

    זה שיר של עדולה שהיתה גם ילדה עם שיח של שער על הראש, תמיד פרוע, והילדים קראו לה 'זולו'

    • סבינה, מסרי לעדולה שאני כל כך אוהבת, תודה על השיר! מקסים! אצלי לאמא יש ראש אפרו, היום לבנבן…

  21. איזה תיעוד יפה, לוסי, ואיזו ילדה מקסימה היית!
    (-:

    • גבריאלה, תודה.המקסימות הזו עולתה ביוקר. היתה מי שאמרה לי שהייתי "סופגניה מרוצה" ושהיא מחכה ליום שאחדל.

  22. corderito יקרה,
    תודה על הכבשה הנפלאה ועל כך שהוספת לסמליות שלה מימד חם ואנושי, ריח של כביסה, שמיכות צמר רכות, נקיות וילדות מתולתלת. גם תודה שאת לא מציירת כל חייך רק כבשים וכבשות אבודות עד לשעמום מחץ. כי את ציירת ואמנית חיה ומשתנה כמו שאמנות צריכה להיות.

    • גרא, תודה רבה על מילותיך.ציירתי את הכבשה כפי שאני רואה וראיתי.לא חשבתי על הקשר הקורבן, ושמחתי שזה בא בהפתעה לרבים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ללוסי אלקויטי