גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים

קיץ, אני בחופשה מהחיים. לא כותבת רק מסתובבת עם בתי בתערוכות ובערב אנחנו יוצאות לשמוע מוסיקה ולשתות משהו, אבל הספורים רודפים אחרי שאכתוב אותם. הייתי אצל רופאת השיניים שבדרך כלל מדווחת לי על בתה היפיפיה.  הפעם שמעתי אותה אומרת לסייעת משהו על חמורים. בתנועת יד{הפה היה פעור} סמנתי לה שתמשיך והיא ספרה שהיא מטפלת בארבעה חמורים, חולים וירודים שהתעלללו בהם ...

בפעם הראשונה שהבחנתי בו, הוא היה ורוד ותכלת בצבע סוודר הטלאים שסרגו לתחיהלה, הבת של השכנים. משתאה עמדתי מול יופיו האלוהי. רק מאוחר יותר למדתי מאחותי שורוד ותכלת זה קיטש וגם שאין אלוהים.