והמוח רץ עושה חיים

חיי הזוהר שלי במיתון. אמנם אני עדיין במרכז, דמותי נשקפת אלי מכל מראה וכל חלון ראווה לאורך אבן גבירול, אבל זה לא מה שהיה. למשל, המלצריות. במקום להסתופף במתיקות סביב שולחני ולשאול אם הכל בסדר, במקום למלא את זכותי הטבעית וההיסטורית לשרות חינני, הן מצחקקות זו עם זו ומתעלמות כליל מצרכי הבוערים. אולי כי הפסקתי להזמין טוסטים וירדתי לאספרסו קצר, ...

שלושה לילות וימים מיוזעים על עמוד חשמל, חנוט בחולצה אקסטרא אקסטרא סמול, שחורה, ארוכת שרוולים, לא עורב ולא נעליים ולא מכנסיים, הזרמים ממהרים בחוטים, בגוף, ובכלל, והופ , בהחלטה של רגע, אני שוב על האדמה, חוזר למימדי הטבעיים, מתרענן עם גופיה אקסטרא אקסטרא לארג" לבנה, כרס מתגלגלת, לוגם שלוש כוסות רצופות של עראק עם קרח ויושב להתנבא תחת דקל מרוט. ...

הארועים הלפני אחרונים בבנניה ובחיי, ויש שיאמרו הבנניה היא חיי, ועל כך יאמר היידיגר, הבנניה היא הנוכח-המתפענח-מהפוסט האחרון-לראשון-בקפיצות חד פעמיות מהכאן-לשם ובחזרה, תרגום חופשי שלי מגרמנית, כן, תודה, אני מאד חכם, קחו את זה בחשבון, ובכן הארועים, גרמו לי לרצות בפסק זמן, בהתרחקות לשם התקרבות, וכך מצאתי עצמי במכונית של אחרים בדרך לעין כרם, להצטנן בקור ההרים הירושלמי על נדנדה ...

יולי הוא המטרולל בירחים מלחלח זיעה מטרול מתנשף בחשיכה מול מסך מהביל אור מוזר על פניו ועל זרועותיו המשתערות פלומה של קרינה ושל אושר נרקב כמו פלח אבטיח שנשכח על השיש ואין הוא עולה על יצועו כי אין לו יצוע ואין הוא מקיץ כי אין לו מה וכל כולו בלימבו שבין מגיבה לתגובה ובין אכפת ללא אכפת

בֹּקֶר כסוף שֶׁמֶשׁ כֶּסֶף חַלּוֹן אָטוּם מְאֻבָּק כֶּסֶף מִקְלֶדֶת דביקה כִּסֵּא מִסְתּוֹבֵב עִם כִּוּוּן הַזְּמַן יוֹשֵׁב כִּי כֶּסֶף קָם כִּי קָפֶה וְכַפִּית כֶּסֶף סֻכָּר וּמַיִם לְעַרְבֵב נֶגֶד כִּוּוּן הַזְּמַן וְתִיק תק חֲזָרָה לְהַקְלִיד כִּי דָּחוּף וְאֵין אַחַר-כָּךְ כִּי רַק עַכְשָׁו לִפְנֵי שֶׁיִּתְפּוֹגֵג כְּמוֹ גַּז לִשְׁאֹף פְּנִימָה עַד עֵינַיִם בוקעות מִקְּלִפָּתָן מִתְרוֹצְצוֹת כַּסְפִּית עַל הַמָּסָךְ וּמֵהַיַּד לַפֶּה לְגִימָה שְׁחוֹרָה מְרִירָה קְרִינָה ...