אררט
  • ליאור אלפרוביץ'

    מבקר ספרות וחוקר שואה

עקידה

 

 

אבי מולידי,
מדוע זה תוליכנו אל ההר, ומשא עצים על גבינו?

משא אחייך הוא, בני.
אשר במעלה מקום משכנם.

אבי מולידי,
דממת מוות מרחפת על הארץ, ואחיי איה הם?

דום רגלייך, בני יחידי.
נמים המה שנת ישרים, ואבנים למראשותיהם.

אבי מולידי,
מדוע זה עקדתני בעבותות אל המזבח, הלא רוותה הארץ מדם אחיי?

רוותה היא מדם נקיים, בני אהובי.
אך אוכלת הארץ יושביה,

ויראת אלוהים בה, אין.

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. היי שלום לך, אני אוהבת את השילוב של הפרטי בתוך הדיבור התורני.
    בפוסט שלי ברכה מאבי אני משלבת את סיפור עישו ויעקוב
    הדיבור שלך על הנושא מחיה את השאלה של יחסי אב ובנו.
    כמו הספור שלך על אשת לוט.
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לליאור אלפרוביץ'