נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

דרקולה

דרקולה

 

הפוסט הזה מוקדש לשירה ארד ומריו שחר, שסימסו לי לרומניה ובקשו שאביא להם ד"ש מדרקולה.

את דרקולה האבוד לא פגשתי בְּדַרְכֵי מסעי ברומני.

 

את דרקולה שלא פגשתי, לא ראיתי בדרכים ובטירות, לא נבהלתי, לא נחטפתי ולא נמצצתי במדרגות הצרות התלולות, בין קירות האבן העבים הקרים, ולא עליתי לצריח השחור עם החלון הארוך המשקיף על ההרים מושלגי הפסגות עם האגם בתחתיתם והשמיים לא נפערו ולא המטירו זעמם, ושפיץ הצריח לא דקר את הענן שלא התרעם והתפוצץ על הכפר, והתושבים לא נמלטו לבתיהם, והכלבים לא ייללו והפרות לא צעקו והסוסים הרתומים לעגלות לא צהלו בזוועה ולא הצצתי דרך הפתח ולא ראיתי את האגם בו השתקפו פניהם ופניהן של המצוצות הסחופות ולא יצאה נפשי ולא קפצתי למטה, ולא צללתי עמוק לתהום התשוקות האסורות הנוראות, ולא התערטלתי ולא זרם ממני דם בערוצי הנהר שלצידי הכפר ולא אבדתי את דרכי בהרי רומניה החלודים.

40 תגובות

  1. מירי פליישר

    מקסים מה שלא ומה שהדמיון משלים. המילים האקוורל האינסופי שרק מילים עצרוהו למטה והצילום המכושף והמעובד בקצת דם בשביל הדבש

  2. איריס, הטקסט יפה במיוחד! גם הטקסט שבציור.

  3. איריסים מכלל לא אנחנו מבינים מה כן.
    והכן הוא רב ויפה כל כך : המים והצבע והדמעות והארמון והנסיכה היפהפיה ההפוכה והחלודה
    מקסים

  4. איריס, תמיד חלמתי על פוסט דרקולה, שיוקדש לי.
    :)))

    הפרגמנט נהדר והאקוורל מקסים, כתמיד. ומי משתקפת במהופך בצילום? האם זו את, יקירתי?

    ממש עושה חשק לדרקל.
    :))

    • איריס קובליו

      שחר
      הנה הגשמתי עוד משאלה אחת שלך.
      :)
      מי שמשתקפת במים זו מריה, מלכת רומניה האהובה, שארמון זה שימש לה בית נופש, וטוב ליבה וטוהר מעשיה ניכרים בכל פינה למרות שהארמון מחודד מאד (הרי דרקולי הוא) ועומד בניגוד לעייניה המדהימות המשתקפות על הקירות, המראות והאגם

  5. איריס– שלא יגמר לעולם המסע לרוניה.

    הייתי בארמון דרקולה בחברת 30 משוררים שהתבדחו כל הזמן והפיעו לי להעלות אותו באוב.

    אבל אהבתי את הארמון החמור הזה– ממש לטעמי. כל מיטה נראתה לי מזמינה, כל מושב מול האח…

    • איריס קובליו

      סבינה, אם את מתכוונת לארמון בבראן אז הוא באמת לא כל כך מפחיד אבל הוא בהחלט ממלא בהשראה ומתאים למשוררים, אבל ישנם עוד ארמונות…
      ובאיזה את היית?

  6. הו הו הו איריס יקירתי!

    כמה "לא" – כל כך הרבה "לא". כמו שאמיר אמר – תוכיחי! אני לא מאמינה. דרקולה חי וקיים. הנה הטירה שלו – אני רואה אותה. עוד רגע הוא יוצא החוצה. הוא שוחר טוב, אל תדאגו. הוא פה איתנו…

    שחר מריו שחר שחר מריו שחר – דרקולה קורא לנו. אתה בא???

    :)))))))))

    • איריס קובליו

      שירתי, ברמות קיום מסויימות דרקולה אכן קיים. אפילו בהרצליה. התאמיני?
      ואנחנו בהחלט מתכוונים לחטוף אותך ואת שחר לארמונות ההם..
      :)))))))))))))))))

  7. … ואני דווקא קיוותי שאיזה דרקולה סקסי יחטוף אותך לליל עינוגים (למרות גרא) ותחזרי עם כוכבים בעיניים ואיקי בצוואר.

  8. שולמית אפפל

    מאד יפה איריס הכיוון שלקחת לכתוב את הטקסט היפה הזה. הלא הוא לגמרי כן וגם היער שעומד עם הנערה על הראש.

    • איריס קובליו

      שולמית, יפה ההקשר בין הטקסט הלא-כן לבין התצלום ההפוך, ודרך אגב התצלום איננו הפוך, אלא העצים כשהם משתקפים במים- הם הפוכים ואם מסתכלים מהגדה השניה, גם הדמות שמשתקפת במים היא הפוכה

  9. איריסי
    מרגש מאוד
    נפלאה דרכך לטמון
    בתוך האין את היש
    הצילום קסום.

    • איריס קובליו

      סמדרי
      "לטמון בתוך האין את היש" זו הגדרה יפה. האמת שקטע זה מושפע מסיםור ב"יוגה וסישטהא" על שלוש נסיכות שלא קיימות"

  10. הוא בכלל טרנסילבני הדרקול

    והוא מדבר הונגרית

  11. הוא בכלל טרנסילבני הדרקול

    והוא מדבר הונגרית

  12. מקסים הטקסט, והציורים והצילום ומה שמשתקף בו. אפילו דרקולה לא יחבל ביופי כזה, אולי בעתיד.

  13. מ-ק-ס-י-ם !!!

  14. איריס
    עשית ממש טקס גרוש לדרקולה, כאילו אמרת לו שם "דוטה לדרקו" והוא כנראה הלך לעזאזל ואפשר לך מרחב חוויתי אדיר. במחשבה שנייה, לדרקולה דרכים שונות להגיע לנפש, כי האופן שבו חווית את רומניה זה נראה דרקולי לגמרי. והנסיכה למטה הלכודה כאילו בקורי עכביש מרטיט נפש

    • איריס קובליו

      או מוישלה, כמה צחקתי מה"דוטה לדרקו"- קללה כל כך נפוצה אצל הרומנים בשכונות… וגם שכחתי אותה עד עכשיו שהזכרת..
      ולמה בדיוק התכוונת ב"האופן בו חווית את רומניה היה לגמרי דרקולי"? הרי כל כך נהניתי, אכלתי, טיילתי, דברתי רומנית, גיליתי כפרים נהדרים, טיול כהלכתו שמעורר זכרונות ילדות כאלה ואחרים.

  15. איריס, כל כך יפה ומרגש הציור עם הכיתוב הצילום בהפוך ורוח האין דרקולה השפוכה על הכל, הכל יחד יצירת אומנות משובחת

  16. אז יופי, סיפרת לנו את כל הדברים המפחידים שלא היו, ובדרך זו הבנו שהמקום מקסים. ואז שמת לנו תמונה מפחידה שמדברת בדיוק על הדברים האלה….
    תמונה נהדרת, יש בה משהו מ"טווין פיקס",ואקוורלים נהדרים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו