אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
מועֵד אל"ף
מַבּט הספיק לִקְבֹּעַ – אַתְּ שָׁוָה!
בקפיטריה, עם כריך ביד
עינַי בךְ שוטטו מִשָּׁד אֶל שָׁד
ולִי הָמוּ מְעַיִךְ בתשוּבה.
קשה לקבוע מהי אהבה –
אולַי רעָב הָמה שם בַּדוּכן,
אֲבָל אמרתְּ "אוּלי נֵלך מכּאן?"
ואחר-כָּך שנתֵנו דֵי עָרְבָה.
וכשגָרבְתְּ בַבֹּקֶר גֶרֶב אֲגָבִי
וחֲזִיָּה על סְגוֹר לבֵּך סגַרתְּ
לחשתי "שִׂימִי את לבֵּך פֹּה, בּלִבּי
אני שלָּך ואתְּ שלי לָעד – – "
כל זֹאת אמרתי, או שֶׁלֹּא, אךְ אתְּ
מִתוֹך השֵרוּתים כלוּם לא שמעתְּ.
מתוך "שיעורים מורכבים בעניין פשוט"
למועד בי"ת:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=2663#post2663
למועד גימ"ל:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2834&blogID=182
איזה יופי אמיר. איזה שיר מלבב.
תודה יעל. עוד צפויים למעוד בהמשך מועד בי"ת, גימ"ל ואולי עוד…
🙂
יפה.
רבה תודה 🙂
פשוט, מקסים
אורה, טוב לשמוע אותך, ואם גם עבר פה קצת קסם..!
השיר מעלה בי תחושה חמוצה ומעין מלכודת משי.
לא יודעת להגדיר את זה אחרת.
כן, את צודקת, יהודית. תחושה חמוצה של החמצה.
אבל למה מלכודת משי? אולי את כבר מרגישה לאן זה פונה. המלכודת תגיע בשיר הבא בסדרה (מועד בי"ת)
יפה. החמצה, אכן, אך גם אירוניה. הסיום מצא חן בעיני, ממרומי ה"מה זאת אהבה" לבית השימוש, ולאי-תקשורת.
אכן אכן, אירוניה. יש עם מי לדבר
נהדר אמיר. סנטת לנו סונטה קטנה עם היפוך אירוני בסוף. נפלא.
סיגל, תענוג לשמוע, באמת.
כן, כיף לסנוט עם הסונט –
הציצי גם במועד בי"ת
ותראי איך הסוף מתהפך ובועט.
חמוד ואהבתי.
גם את החריזה, גם את משחקי המילים,
וגם הנושא.