המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
"אתם זקוקים לעזרה?"
יצאנו מהתחנה עם המפה ביד מנסים להבין את כיווניה, לפתע ניכנס בין שני ראשינו צואר ארוך ושאל באנגלית שניכר שאינה שפת אימו, "אתם זקוקים לעזרה? אני גר כאן בג"ירונה, אתם רוצים לעיר העתיקה נכון? בואו אני אראה לכם", אנחנו, זוג ראשים מורמים מעלה אל העיניים של הקול הזה, בוחנים את כוונותיו. ובינינו מלחשים בלי קול הוא לא ספרדי, זה בטוח, ואז תוך כדי צעד או שנים קדימה, כשהוא אומר "אני גר כאן, אבל לא נולדתי כאן, הגעתי לפני שנה וחצי, עכשיו אני כאן, נולדתי בהולנד, ו" …ואני מתנדנדת בין לקבל את המציאה – מדריך אישי, לבין לדחות אותה. האם אני רוצה שמישהו ידריך אותנו, הרי חלק מהכיף זה להסתדר לבד, לקרוא את המפה, לקרוא מהספרים על המקום ככה כשאתה יושב בצל עץ, או איזו קתדרלה, או בצל הבתים הצפופים של עיר, שותה מים קרים, או קולה דייאט, מעשן סיגריה, שתחדיר עוד קצת חמצן למוח המתבשל בחום הספרדי, והולך בקצב הנפש שלך, והרגליים, אבל אנחנו נישבנו בקסם האיש וסיפור
תולדות נדודיו שזרם מפיו כנהר גועש ומפותל בין היבשות והארצות. הוא דובר מספר שפות: הולנדית, זו השפה שהוא בעיקר זורם איתה, אבל גם אנגלית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, ספרדית, קטלנית ואולי עוד כמה שפות. אדם מוכשר, חשבתי עם כשרון לשפות, ואולי לתקשורת, ומה עוד? איזה שפן הוא יוציא לנו מהכובע שהוא אינו חובש? אחרי ההקדמה הזו הוא אומר קוראים לי רובר בצרפתית, רוברט באנגלית, בארה"ב בוב, ורובּ ב…. וכו" ומה שימכם? אני אומרת לו – אורה- ומסבירה לו את משמעות השם, האור השמחה… ומיד הוא נידלק, ומתלהב, אור, אורה, היברו… ומספר את כל קורות חייו אבל מתחיל מהאור, ההארה שחווה, שמצד אחד הביאה לו שלוה ומצד שני …
מעניין, אורה, יש עוד חלק אחד?
כן, ותודה יניב, מחר יגיע השלישי והאחרון.
עוררת בי ציפייה להמשך. אגב, ברצלונה, על בתיה המוזרים והרובע הגותי המקסים ושוקק החיים שלה, פשוט גרמו לי לשמחה. שמחה פשוטה, נטולת עול. משהו בעיר הזאת הלא מתנשאת, עיר בנעלי אצבע, אבל יפה, נעה בין הים תיכוניות שקצת מזכירה את תל-אביב לבין האירופאיות שאנו עדיין כמהים אליה.
גם אני חושבת כך, אסתי, יש בה פשטות קוסמופוליטית, אוירה צעירה, תוססת, והמבנה של רחובותיה שחלקם ישרים עשויים כמו תשבץ, ונראים כמו נסללו בפלס, מזכירים מן האויר את רחובות מנהטן, רק לכאורה.
עכשיו זה כבר מותח.
ומצד שני…
לאיציק ומירי, פסיינס, עד הערב אשלים לכם את התמונה.
מחכה!
יעלה, יצאת סוף סוף לחופשי? הסתיימו הלימודים?
אני מלמדת רק סדנאות כתיבה — דווקא פחות כבולה לשנות-לימודים מאחרים בבלוג.
אבל כן, יצאתי לחופשי ממשהו אחר…
זה היה באויר:)
בטח היה כייס אינטלקטואל, ברצלונה מכייסת את תייריה…סתם!
נו…
ללבנה, זאת בהחלט אפשרות, שלא חשבתי עליה
כמה ציורי.
והוא חווה הארה, שהביאה שלווה
ומה מהצד השני ? מעניין.
זה יבוא הערב, רונית, מקווה שהאכזבה לא תהיה מרה.
אורה, סיפור מעניין ועכשיו אני במתח לדעת מה הצד השני…? וכיף לך שאת מטיילת וראה עולם ממש כיף.
איה, זה בהחלט כיף לטייל בעולם, והלואי שהייתי מטיילת ולו פעם בשנה לשבועיים, והלואי על כל אחד, אמן. .
לטייל ככה נפלא, אני זוכר שבטיול שלי בצ"כיה פגשנו אב ובנו והוא שאל אם אנחנו צריכים עזרה, וענינו שכן והוא הזמין אליו הביתה והסתבר שהוא אחד הארכיטקטים של אתר ההנצחה בטרזינשטאט וסיפר בהתרגשות על פגישה שלו עם יצחק רבין. שום מדריך תיירים לא ישווה לשעה כזו בטיול. אז מזל שאמרתם כן, האחרון מסקרן מאד
וואו משה, ריגשת אותי, רק בשביל זה שווה לצאת לטיולים, הפגישות האלה השיחות האקראיות, ואני עדין לא הייתי בפרג, מחכה להזדמנות שתבוא כדי לפגוש את המהר"ל ואת קאפקא. ומה יצא מאותה פגישה? האם הוא בא לביקור בארץ?
אורה, מטיילת כמוך תפיק הנאה רבה מפראג, אבל לא להסתפק רק בה, יש בצ"כיה מקומות שובי לב ערים וכפרים אקוורליים ופסטליים. הסיפור עם אלכסנדר ומשפחתו אולי יעלה פעם כסיפור או שיר כאן. לצערי הקשר איתו ניתק.
אבל הזיכרון חזק. והפוסט היפה שלך עורר געגועים למרחקים ארוכים
משה, אשמח לשמוע על פינות כאלה, ומתי אתה יוצא לדרך?
אורה חבל שלא צילמת אותו… לת לו פיזיות
אולי זה אליהו הנביא
להתראות טובה
נכון, אותו לא צילמתי אבל את מנקת הרחובות כן, וכדי לא להביך אותה הוא די מרחוק אבל רואים את הסל…