המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
למרות שכמעט שבועיים אעדר מהבלוגיה, אני שולחת פוסט זה ותסלחו לי אם לא אוכל להגיב ( בעצם אולי יתאפשר מפריז)
בעקבות הספרים שכוננו את הוויתם של כמה מאתנו, אני רוצה לספר על שיר מכונן.
כשהייתי בגן, הגננת לימדה אותנו שירי חורף, אחד מהם נישאר בי תקוע לשנים, כל חורף השיר הזה היה עולה מחדש לתודעה שלי. אז כילדה גרם לי להזדהות עם הדרורים גם כמטפורה, והביא אותי למודעות שמה שטוב וניפלא לאחד, לאחר הוא כאב גדול ומצוקה, שאי אפשר לרצות את כולם באותו הזמן. והחיים והטבע יכולים להיות אכזריים בלי כוונה להיות כאלה. אחר כך למדתי גם על עצמי שדוקא השיר הזה גרם לי כילדה לבכות.
אז הנה השיר שלימדה אותנו בגן הגננת מרים, הלחן בחלקת הדרורים מלנכולי ובחלקת הפרחים קופצני מלא שמחה.
מענין אם לעוד מישהו השיר מוכר.
שר הדרור קרלי, קר
כי ירד המטר
נוצותי רטובות
קר לי קר
קר לי קר.
ושמחים הפרחים לברכת האדמה
היא תצמח היא תפרח
היא תצמח לברכה
הי אורה נסיעה טובה לעיר האהובה עלי!
השיר יש בו כל כך הרבה מראיית העולם כמו שכתבת מה שטוב לאחד לא בהכרח טוב לשני . שעור חכם אבל מאוד קשה לילדה קטנה . מעניין אם נכון מבחינה חינוכית ללמד ילדים שהחיים זה לא פיקניק או להעדיף סיפורי אגדות שבהם רע לרעים ונפלא לטובים. אולי הגיע הזמן לערער על גישתה החינוכית של הגננת מרים ? או שאני עוד צריכה ללמוד ולהתכוננן לנכדים שיבואו אם גם יתמהמהו.
תודה מירי, אני מתה על העיר הזו , היא מלכת הערים , אף פעם לא אהיה שבעה ממנה. אגב מוזר, עדין התערוכה שלך מהדהדת בי , לא יודעת אפ אלה רק היצירות או גם החלל שלתוכו הוכנסו. אני חושבת שלא צריך ללמד ילדים שיר מסוג זה, ישנם ילדים שזה לא עובר לידם, השיר חי ומבעבע בבשר מוקדם מדי. אגב לפני שהעלתי את השיר שאלתי את בת דודתי שהיתה אתי בגן על השיר הזה, היא לא זוכרת אותו, ואצלי הוא נידנד כל שנה, ככה זה, כמו בשיר, " "מה שבשבלך שלום לי זו מלחמה, מה שבשבילי חלום לך זו האימה"
לא מכיר את השיר.
חבל שלא לימדו אותי "שיר ילדים" כזה כשהייתי ילד.
תשלחי לי בטלפתיה את הלחן.
🙂
ותהני בפריז. שם יש הרבה יונים!
שחר יקרי, מזלך הייתי אומרת, ומצד שני לא. ואני בטוחה שאתה שומע את הלחן, כי שלחתי אותו ממני והלאה . ואין כמו פריז ואחריה ברצלונה, הנחיתה היא כאן בישראל.
אורה, יקירתי
כן. אני שומע את הלחן. תודה על ההעברה.
🙂
תכתבי לנו מפריז או על פריז. כתבתי על העיר הזאת משהו, אבל הוא מאד לא שלם, לדעתי. אז אחכה. אבל על ברצלונה יש לי משהו, ואשמח אם תקראי אותו כשאביאו לכאן.
ברצלונה מקסימה, ואם יסתיע לך, הצפיני מברצלונה לפיגראס (למוזיאון של דאלי) והכי חשוב – לחירונה/ג"ירונה (ההגייה תלויה בהיותך ספרדיה או קטאלאנית), ושימי לב לביתו של הרמב"ן. מרגש.
תודה שחר, רשמתי לי את פיגארס, ואת מונסרט שניהם מחוץ לעיר, אני מקווה שבחמישת הימים, וזה ברוטו, אספיק את כל התוכנית העמוסה הזו. ותודה על העצות, אתגעגע לתגובותיך ולבלוגיה הניפלאה הזו עם כל הוכחנות הכעסנות, הסלחנות, והצחוקים שהיא מעוררת.
אוי, באמת שיר מכונן! לא הכרתי אותו.
אני תמיד חושבת מה עושות צפורים בגשם.
ותהני בפריז!!
אורה יקירה, אני לא זוכרת שיר כזה אבל את פריז אני לא שוכחת…
נסיעה טובה, תהני.
שתיהני מכל רגע, אורה. והשיר מתוק, ולא אותו הכרתי בכלל. ותחזרי בשלום.
פאריז. אין מקום לכל הקינאה שלי. תהני.
השיר צובט בלב, בעיקר באיזור שנשאר בגן.
מה עושות האילות בלילות? ומה הצפורים בגשם מה הן עושות? כמה מוזר שהשיר הזה מכל השירים שלמדתי בגן הלך איתי אני מרגישה את הכאב והדאגה של הילדה הזו בגלל הצפורים שלא מצאו מחסה .
לא מכירה את השיר, אורה
מסכן הדרור, ממש מצפצפים עליו, לא?
קל לי קר, יופי. העיקר
שהאדמה, אמר האיכר
טוב, אני מגזימה פה
אבל הדרור!
לא מכירה את השיר, אורה
מסכן הדרור, ממש מצפצפים עליו, לא?
קל לי קר, יופי. העיקר
שהאדמה, אמר האיכר
טוב, אני מגזימה פה
אבל הדרור!
ותודות ליעל.ישראלי, ויעל גלוברמן, אסתי מיכל ותמי, ונכון, שפריז וברצלונה הן מלכות? אני בעיקר לא שבעה מפריז, אינשאללה ואהיה שם פעם בשנה לפחות, וגם אתם התגעגעים לפריז או לכל עיר אחרת שעושה לכם טוב כזה שלא ניגמר.