תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
גדלתי בשכונה נידחת בדרום תל- אביב בשם 'יד – אליהו'. בדיעבד אלה היו ימים מאושרים. עד כמה שילדות היא אידיאלית. מאחר ובכתובים כלשהם מוזכר שילד שיוצא מן בבוקר מן הבית יוצא אלי לקרב, גם אני לא נמלטתי מהגורל הזה. אכן כך חשתי. אך את קרבות הרחוב של אחר הצהריים למדתי לחבב.
אחד מיצורים המפחידים ברחוב, היה מאיר המשוגע. מאיר המשוגע היה חרדי שמן עם זקן ארוך, כיפה ענקית מבד שחור מהוה, וקול רועם. הוא חי בשיכון מולנו ביחד עם אימו הרזה שטרחה לכבס עבורו אינספור ציציות מוכתמות שהתנפנפו ברוח , שהייתה הישות היחידה שפקדה את מרפסתם הקטנה.
הוא התעקש לשחק עם ילדי הרחוב,לטפס איתם על העצים, ונהג לפנות אל כולנו בקולו הרם והמפחיד. להפתעתי הם שיתפו איתו פעולה . מידי יום בשעות אחר הצהריים אפשר היה לצפות במאיר משחק עם הילדים בשלל משחקים, ובתום המשחק אף מחלק להם פרסים והפתעות. אני חששתי מאד ממאיר וכל פעם שראיתי אותו בשכונה הפכתי את פני ונסתי. אולם מאיר לא הניח לי. הוא נהג לרוץ אחרי ולזעוק " למה את מפחדת ממני? אני רוצה לשחק, אני ירדוף אחריך עד שתפסיקי לפחד ממני!"
כיום היו האמהות פונות למועצה 'לשלום הילד' אך אימי חשבה שעלי להתמודד ופשוט לא לפחד ממאיר המשוגע. איני זוכרת את היום בו הצטרפתי למשחקיו, אך אודה ולא אבוש. היה כייף!
בפורים מאיר נהג לרשרש ברעשן ענקי ולשיר" חג פורים, חג פורים, חג .." ולחלק גם לנו רעשנים קטנים אותם שלף מתוך שק מבד. בקיצור הוא תמיד הפתיע. דגלונים מוזהבים בשמחת תורה, רעשנים בפורים ושאר הפתעות כל ימות השנה.
למה הייתי צריכה לפחד? טוב זה ברור הייתי ילדה.
מאז שחזרתי בתשובה אני חשה קצת כמו מאיר המשוגע. האמהות החרדיות מהגן של בני לא אומרות לי שלום וכל מילה שאוציא בשיח עם מקורבי החילונים חייבת להיות טקטית, לא כפייתית, לא דתית מידי, אוהבת ומקרבת עד עייפה. כמו בחיים אך יותר מזה במרחב הוירטואלי, הכללים הללו חייבים להישמר בהקפדה. אך לעיתים אני מורדת בהם ומאיר המשוגע פורץ מגרוני.
היום למשל הטחתי באיזו אימא שהיא מורה, ועבדה איתי בבית ספר דתי לאומי שם החלפתי בעבר מורה לדרמה. כלומר מכירה אותי!
" סליחה אפשר לומר שלום!" וחשתי קצת כמו מאיר המשוגע.
כי היא ענתה " מה לא ראיתי אותך.." תשובה מטופשת לאור זה שמעולם לא אמרה לי שלום, או חלילה הקדימה אותו. כלומר אימהות אחרות היא ר א ת ה ואף הפליגה עימן בשיחה ואותי לא. איני מדמיינת, כי על אותה תופעה חרדית תמוהה קבלה גם מ' שכנתי, חוזרת בתשובה( איך לא?) .ואיך אמר סארטר: אנחנו רואים את מה שאנחנו רוצים לראות.
וגם כאן אני חשה שתגובה שמייצגת את השקפתי, תגרור חרדת קריאה אצל הפוקדים את האתר. ובכלל נדמה לי שרוב קוראי אינם כלל אנשים מהאתר. אם כי כאן איני לחלוטין לא נחמדה, אך חזרתי בתשובה הופכת אותי אוטומטית למאיר המשוגע.
באשר לחברי, ובכן הקרובים לי ביותר הם חוזרים בתשובה. איתם מוסרת מסכת מאיר המשוגע.
אבל רגע, אולי הוא בכלל לא היה משוגע, היה מה זה כיף לשחק איתו!
אביטל, חבל שאת מרגישה כך. צמאה לחברה ומתיחה את עצמך בעוינים לך. חבל.
לי, בכל מקרה, את בכלל לא נשמעת כמו מאיר המשוגע. הוא היה במקום אחר לגמרי, אבל אולי בעצם כן. אולי גם את, בתור חוזרת בתשובה, לא מבינה את הכללים החברתיים עד הסוף. אבל לו, כך עושה הרושם, כלל לא היה אכפת ממה שאמרו עליו.
אולי כדאי שתלמדי ממנו קצת מזה? מי הן בכלל, אותן נשים דתיות שבוחרות להתעלם ממך? לאן נעלמו המידות שלהן, דרך הארץ שלה חונכו?
כולנו לבד, בסופו של דבר, והלבד בזה בעל צבעים וצורות אינספור.
אני מזמינה אותך להיכנס לבלוג שלי ולקרוא את הפוסט האחרון שלי שם. כדי שתיזכרי שמליוני אנשים לבד, כדברי משינה. ויש גרוע מלבד. כמו חברתם של אנשים מזיקים.
ותחשבי על זה.
תגובה מענינת דפנה. ראויה למחשבה נוספת ועיכול. דרך אגב אני אוהבת לקרוא אותך ומחכה לפוסטים שלך בשקיקה. לא תמיד מגיבה. אבל כן קוראת.
נראה לי שמאיר רצה שנאהב אותו. זה טבע האדם.
לכן רדף אחרי מי שנסוג.
דפנה לי יש אי די די ונכון ילדים ואולי אף בוגרים כאלה לא תמיד קוראים נכון מפות חברתיות. הם מאד תמימים ורוצים לשמוע להשמע.
מאד סקרנים.
אך בהחלט לא מעונינים לפגוע.
כל- טוב
"ויש גרוע מלבד. כמו חברתם של אנשים מזיקים." – כמה נכון, דפנה! ועל זה מתפללים בברכות השחר: יהי רצון … שתצילני… מעזי פנים… מאדם רע, מחבר רע, משכן רע, מעין הרע ומלשון הרע"… וכו'
(אביטל, טרם קראתי את הטקסט שלך, אקרא בלי נדר יותר מאוחר)
יום נפלא
אביטלי מתוקתי. קודם כל, אני חושבת שבכל אומן יש חלקים קצת משוגעים, כי היצירה, אם היא לא קצת משוגעת, זאת אומרת, בוחנת דברים מזוויות לא שגרתיות ושבלוניות, אז היא משעממת. ובהתחשב בעובדה שאת רב אומן, ברוכת כישרונות (טפו. טפו.) והשכלה, אז זה הגיוני שתעמדי בזווית בהחלט יוצאת דופן. לא יודעת, ככה לטעמי.
זה בלי שום קשר לזה שאמהות בגן יכולות להיות מגעילות ומתנשאות, בלי שום קשר למי את. או אולי כן עם קשר, כי גם אלי היו המון אמהות די מגעילות, ואני חושבת שזה אולי קשור למה שאני מייצגת. בחברה הזעיר בורגנית שאני חיה בה זה קשור לאיך את לבושה, ועם איזה אוטו את באה לאסוף את הילדים בגן וכיו"ב. אגב, הפיתרון האולטימטיבי לזה, זה לעשות הצגה בגן. אני תמיד תמיד ממהרת להתנדב לעשות הצגות בגן, ואיכשהו גם האמהות המאד מגעילות מעריכות את זה… וקצת נשבר הקרח.(ואז גם כולן מזמינות את הילד שלך אליהן אחר הצהריים)
ולא יודעת לגבי אחרים פה במטע, וזה גם ממש לא מעניין אותי. אני אוהבת אותך.
גם אני אוהבת אותך!!! איזה כייף שזה הדדי!
איריס עשיתי בגן כבר 5 הצגות לפחות( שעות סיפור אבל עבורם מדובר בהצגה, הם לא רגילים בזה).
עכשיו את מבינה את המצב לאשורו? !
היי אביטל יקרה,יפה טיפלת במוטיב שוטה הכפר שהוא בעצם הילד הנצחי שבתוכנו זה המופרע , המסרב לרסן המוסכמות
אהבתי את גלגול המוטיב הזה והתרבדותו הסמלית בחייך הבוגרים כחוזרת בתשובה , הנתונה בתווך בין החרדים לבין החילוניים ,מטלטלת בין שני העולמות ומתמרנת ביניהם
חנה את תמיד מבינה הכל. את המשוגע והשפוי.
אין כמוך.
מאיר המשוגע היה זקוק קודם כל להבנה.
מסכו שכמותו.
יהי זכרו ברוך.
צ"ל מסכן.
אבל אולי לא היה כזה ולכן שגיתי.
העולם הזה מבלבל.
אביטל, נדמה לי שאין אחד שאין לו איזה 'מאיר המשוגע' מן הילדות. אני חושבת שיש ל'משוגעים' האלה איזה תפקיד מכונן בחיינו. תראי כמה המאיר הזה יושב חזק אצלך בתודעה.
ומעניין מאוד המבט הכפול שלך על החברה החרדית – מן החוץ פנימה ולהיפך – ועל החברה החילונית. וגם על חברת החוזרים בתשובה. נשמע מורכב לשבת בצומת כזה בין העולמות.
תלמה יקרה מאד אוהבת את החדירה העדינה שלך לומקומות רגישים.
מאד קשה לשבת בצומת כזה. אני כותבת על זה המון.
וזה מעסיק מאד את כתיבתי.
ביומים האחרונים יצא לי לגלגל מספר שיחות עם שכני החרדים( גברים) האמיני לי כולם אנשים טובים.
רק מה כל אחד תקוע במקום כלשהוא שאתך מקומם.
אני משערת שכך זה גם בצד החילוני.
ומרוב שאני מנסה להבין את כולם אני מתעייפת.
באשר למאיר, כמו שאמרת, הוא ממש חי בי.
כמו עוד שני משוגעים עליהם אולי אכתוב בהמשך.
תודה לך.
שבת – שלום.
http://www.youtube.com/watch?v=6Hlw_9ldThs&feature=related
מוקדש לקוראי הפוסט!
http://www.youtube.com/watch?v=6Hlw_9ldThs&feature=related
מוקדש לקוראי הפוסט!
http://www.youtube.com/watch?v=6Hlw_9ldThs&feature=related
מוקדש לקוראי הפוסט!