תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
דווקא מקס שהיה צריך לחיות כאן ,בארץ השמש החמה, לא נמצא כאן עכשיו לצידו עכשיו הוא מהרהר . מקס אף פעם לא בא כשקוראים לו , מקס היה מסביר להם שכן גם הוא יהודי, גם כן אח בכור , הוא מבין פתאום את פיט שהתנער ממקס לחלוטין. בחוסר חשק בולט הוא בוהה בבן שיחו שדומה במבנה גופו המוצק למקס. אבל לא לצערו בן שיחו הכהה אינו מקס! מקס נשאר מאחור בהולנד והוא חיסברט אחיו הצעיר מסובך עד צוואר בפרויקט השחזור של הישיבה העתיקה בפ"ת , מי יודע אולי אם יצליח יגיע אליו עוד הצעות מאתגרות , עליו להיות סבלני, אם כי לנוכח המתקפה הגוברת עליו קשה לו להישאר כזה.
פינס ממשיך ללהג במהירות הולכת וגוברת. זקנו השחור הופך לחד מתער. הלהט שנוזל בין המילים משבית את חיסברט על מקומו.
" זה שאין לך ילדים ואתה בן שלושים ושתיים , זה בגלל שלא עשית ברית, אוי ואבוי , ואתה מציר כאן על ארון הקודש שלנו, זה אסור, ברית אתה צריך , ברית!" פינס מנפנף לעברו בזרועותיו הגולמניות. לפינס עצמו,שלוש עשרה ילדים בלי עין הרע והוא זה שדאג להביא אותו לעבוד בישיבה כמשחזר , הוא זה שסגר עם כבוד הרב על הפרטים והנה מתגלה שגוועלד, אוי לאוזניים שלא תצלינה למשחזר שהוא עצמו הזמין יש פגיעה ברוח הקודש , איך יעשה את העבודה אם הוא עצמו לא עשה ברית מילה עד גיל שלושים ושתיים השם ישמור ויציל חייבים , אבל חייבים, למצוא למצב הזה פיתרון!
פינס( איזה שם !) מוסיף להיות נסער , נו אז מה אם לא עשה ברית , עדין הוא יהודי ! כעס זמני מציף את חיסברט. מקס, מקס.. תמיד ידע לנתב את דרכו במין ערמומיות יהודית טיפוסית , יש לו חוש הומור, הבנה, חוש מסחר וצורך אדיר לגעת במי שעומד מולו. מקס הוא היהודי האמיתי מבין שלושתם אין לו ספק בזה, מעבר לזה שלמקס עשו ברית בגיל שמונה ימים כך שמידי בוקר כבר כשהיה מטיל את מימיו אל תוך האסלה ,הייתה עומדת לה זקופה , גאה, ההוכחה , שכן הוא.. יהודי.
הוא, חייסברט , אחיו האמצעי , גילה את עובדת מוצאו היהודי רק בגיל ארבעה עשרה, עד אז ביקר בכנסיה הפרוטסטנטית עם יתר בני גילו , שיחק בדיונות החוליות, טבל בים , השתעשע עם בנות מבוגרות ממנו ובין לבין למד ואף השיג ציונים גבוהים. את החיים ראה תמיד בצבעים בוהקים , כנראה שאלוקים הועיד אותו להיות צייר .
אלוקים התגלה אליו בראשונה בגיל 9 כשטבל לבדו בים וכמעט טבע, לשליח של אלוקים היה צבע ירוק כהה כמו המים המבעבעים והיד שנשלחה לקטוף אותו נראתה לו גבעולית , מרוחה בשקיפות ירקרקה , פעורה אל תוך העולם המסתתר כמו חלון שנפתח בסערה ומגלה ליושבים מולו מרבצי דשא תהומיים. הוא רצה להיות שם,על המשטחים הזוהרים, אך נשלף מזרם המים הגועשים והונשם על פני האדמה.
עד אז אותה תקרית מדאיגה בה גילה את האל היה חופשי מדאגות, או שאולי פשוט ברח מהן בכישרון רב . כך נמלט לו מתוגתו של אימו שהתייחדה עם ספר התהילים שלה תוך כדי תלית כבסים בשעות הלילה המאוחרות ,כשכולם כבר פרשו למיטות,כך נמלט מאביו שדבק באימו אך לא השכיל להבין את מועקתה, כך נמלט מאחיו הצעיר פיט שנהג לרגל אחריו ומאחותו סופיה שהפכה למשרתת חרופה של כל בני המשפחה . שעות ארוכות בילה בטבע , לבד או בקבוצה , ושום עב לא העיב על העולם הפלאי שיצר לעצמו.
ארבע שנים נוספות התגלגלו להן ביעף וכשהגיע לגיל מצווה חלתה אימו במחלה אנושה שממנה לא תחלים ,על ערש הדווי ביקשה רק בקשה אחת, להיקבר כיהודיה. רב חמור סבר שהובל אל תוככי הבית החנוק מדמעות התנגד בכל תוקף לבקשה .
" הילדים גדלו שלך כמו גויים, את חיה עם גוי, אוכלת חזיר , מה לך ולבית קברות יהודי, לכי תקברי ליד בעלך, " הוא מחה , אך היא סירבה . בכוחותיה האחרונים נאבקה על קיום הבקשה .
בעלה הגוי צעק על הרב והתגייס לעזרתה , ואומנם אחרי מאבקים ותחנונים מרובים , הגיעה המנוחה אל בית העלמין היהודי, שם נקברה .
מקס היה צריך להיות פה לא אני, הוא שב ומהרהר. אבל מקס תמיד דאג לעצמו לפני כולם , הוא ברח מן הבית עם החברה הבריטית, איתה יתחתן ויקים משפחה . מקס לא סבל את הדיכאון העז שפשט על כל בני המשפחה אחרי מות האם . הוא לא עמד בבכיות החוזרות ונשנות של האב המתמוטט , לא סבל את איומי ההתאבדות שזרק על השולחן חדשות לבקרים. ג"ואן הבריטית נתנה לו סקס טוב, יופי לו , אבל זאת באמת סיבה טובה להתחתן איתה ? הוא עשה מעשה ובא לכאן לבד,אחרי שנים של לבטים ותהיות לעומת זאת מקס עשה את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות..
תלך להזדיין מקס, את זה תמיד ידעת לעשות כמו שצריך , לי תמיד הייתה עורלה , הוא מגחך , אבל גם ככה נהניתי.
" המצב הזה לא יכול להמשך!" פינס מנפנף כנגדו באצבע מורה " בוא אחרי!"
כמו ילד נזוף הוא נגרר אחרי פינס , עד ששניהם נבלעים בתוך הרכב הישן והמקרטע. פינס נוהג כאחוז בולמוס ועוצר לבסוף בסמטה עלומה.
" רד." מצווה עליו פינס ושניהם חולפים בריצה על פני דמויות שחורות ולא מוכרות , הם מגיעים אל בית קטן שעומד על תילו ופינס הולם בחוזקה על הדלת.
" מי שם?" נשמע קול עייף.
" זה אנחנו, אנחנו, ד"ר רוטשילד , יש לי כאן יהודי בן 32 שעובד אצלינו בישיבה , הוא לא עשה ברית מילה ואין לו ילדים! אין לו ילדים!" קולו של פינס עולה לגבהים לא מוכרים .
גבר מבוגר עם ארשת פנים חמורה פותח להם את הדלת .
" נו שוין פינס, נעשה ברית מילה לבחור הזה, מאיפה אתה?"
" הולנד." חיסברט מגמגם.
" ולא יודעים שם שום דבר על ברית מילה? " חיסברט מגמגם , פינס כמעט מתפרץ אך הדוקטור עוצר מבעדו ," נו טוף פינס העיקר לא להיות מודאג , עוד יומיים יבוא אלי הבחור בארבע בדיוק ואני יטפל בו."
יומיים תמימים חולפים להם, חיסברט מוסיף לצבוע את ארון הקודש ופינס עוקב אחריו שלא יתבלבל ויצייר חס וחלילה צלב על הארון , הרי למרות שלמד בהולנד והוא ברנש מוכשר , רוח הקודש שלו עדין טבולה בטומאת הנחש הקדמוני , ה" ישמור ויציל.
בתום יום העבודה ,שעה ארבע בדיוק חייסברט מתייצב אצל דוקטור רוטשילד ומגלה שהוא לא לבד , בתוככי החדר הקטן מצטופפים נערים רוסים, חלקם מתייפחים בהיסטריה , רובם ככולם אחוזי פחד וחרדה מעצם המחשבה שהם עומדים לעבור ברית מילה. ד"ר רוטשילד מכניס את כל הנוכחים לחדרו , הטקס מתבצע במהירות , כמו קצב מיומן חותך ד"ררוטשילד עורלה אחרי עורלה ומלמלמל תוך כדי עשיה תפילה לא מוכרת, הנערים מוסיפים להתייפח , עכשיו כבר מגיע תורו , רוטשילד מזריק לו זריקה , ומותיר את האיבר בהרדמה חלקית הטקס מתבצע בכמה שלבים כשהחלק השלישי כואב מאד, חייסברט חושק את שיניו .עיניו נעצמות מחמת העייפות והצריבה.
" מזל טוב! איך נקרא לך?" פונה אליו פתאום ד"ר רוטשילד בקול רך.
" מה זאת אומרת איך ?" מתעורר חייסברט " יש לי שם שנולדתי איתו חייסברט ."
" נו חייס- ברט, איזה מן שם זה ? אוילדה חייס כולם , כל הגויים הרוצחים יימח שימם וזיכרם,זה שם ליהודי? בוא ניתן לך שם אחר."
" שם אחר?"
" נו בטח!"
" שם אחר?"
" נו בטח!"
"חי , תקרא לי חי."
"קצת קצר ליהודי לא?"
" לא חי !"
" מזל טוב חי ! חכה לא גמרנו קצת שמחה יהודית צריך?"
ד"ר רוטשילד יוצא אל הרחוב ואוסף משם מנין של אברכים. הללו נכנסים אל תוך החדר בסערה , מקיפים את חי ויתר הגווארדיה הרוסית , עכשיו כולם ורוקדים סביבו , תוך נענוע רגלים וידיים. רק אחרי שעה ארוכה של ריקודים חי יוצא שוב לבדו אל תוככי הרחוב המשתפל.
שקיעה חלודה יורדת על השכונה הבני- ברקית.
חי בוחן את השמים .
בהולנד אפילו השקיעות אחרות. הצבעים משתנים ממדינה למדינה .
אוי מקס , הפסדת .. הוא מלמל . ברית כזאת לא הייתה לך וב"ה גם יהיו ילדים..אני לא ממציא את זה, זה מה שפינס אמר ותאר לך לו יש 13 , הם קצת דומים לפרוטסטנטים עם הגרבים השחורות אלו שבאו אלינו לכנסיה,אלה עם המשפחות הגדולות החולצות הלבנות והחליפות , אבל אל תתבלבל ,הם יהודים, כאן האנשים מכנים אותם חרדים.
אוי מקס , הפסדת .. הוא מלמל . ברית כזאת לא הייתה לך וב"ה גם יהיו ילדים..אני לא ממציא את זה, זה מה שפינס אמר ותאר לך לו יש 13 , הם קצת דומים לפרוטסטנטים עם הגרבים השחורות אלו שבאו אלינו לכנסיה,אלה עם המשפחות הגדולות החולצות הלבנות והחליפות , אבל אל תתבלבל ,הם יהודים, כאן האנשים מכנים אותם חרדים.
קראתי את הסיפור בעניין. איך בן זוגך הגיע לארץ לאחר שגדל כנוצרי, מה הביא אותו לחפש דרך ליהדות?
נראה לי פרק לסיפור אחר לכן לא ערבבתי, המון דברים הביאו אותו, תקריות מסטיות שונות ומשונות ועוד..
לא משעמם איתו!
שאלתי משום שהיו חסרות לי שתי שורות בסיפור שילמדו איך מגיע הבחור לצייר בבית הכנסת…מין פער ברצף שהקורא זקוק לו.
הם חיפשו משחזר אומנות, בעבר הוא שיחזר גם כנסיות. להם זה לא שינה, הם חיפשו איש מקצוע טוב והוא כזה. אחשוב על דבריך.
האם בן זוגך הוא רסטורטור, קשור גם במוזיאונים?
כיום פחות, אין בזה הרבה כסף.
אביטל, באמת סיפור מרתק והוא רק מוכיח עד כמה החיים יכולים להיות מורכבים ועמוקים יותר מכל יצירת אמנות אנושית. מעניינת מאוד דמותו של חיסברט – שם נפלא בעיניי – והחשבון המשפחתי שיש לו עם אחיו מקס. מאוד אהבתי את הפסקה המתארת כמעט-טביעה במערבולת בים – שיבולת ירוקת העין או הזרוע ("באתי במעמקי מים ושיבולת שטפתני", תהלים, סט, ג). היא כתובה ממש כשיר והיא גם עוברת אל הקורא כמשהו מחניק חסר אוויר. גם ההיבט האמוני ניצוק אל תוך הפסקה הזו בצורה מצוינת, כי פתאום אי אפשר להיאחז בשום רציו או נסיבתיות. עוד אהבתי את השורה היפה לקראת סוף הסיפור. "שקיעה חלודה יורדת על השכונה הבני-ברקית". אני מכיר קצת את בני ברק, יותר מהצד של הזריחה מאשר מהצד של השקיעה, אבל זה תיאור כל כך אינטימי ומדויק ומתאים למצב הנפשי שבו נמצא הגיבור שלך. אינני רוצה להישמע צייקן, אבל באשר להיבטים הטכניים, מובן שהייתי עורך את הסיפור שוב מבחינה לשונית וקצת תחבירית, כלומר משייפו או מלטשו, אבל יש כאן יסוד חזק ומרתק בקטע הוידויי הזה וגם הרבה אומץ בכתיבה.
מקבלת את כל הערותיך , מאד התרגשתי וחששתי ולכן פרסמתי עם הפגמים, גם עכשיו דמעות לחות מציפות את עייני.
תודה על ההתיחסןתך הכנה והמבינה.
אף אני נסחפתי לתוך הסיפור, הוא מרתק וכתוב בכשרון מסכימה עם רני, יש בו פיסקאות ממש ליריות, ההיבטים המיסטיים מאוד מענינים אותי, שום דבר אינו מקרי , הכל מנווט על ידי השגחה פרטית אני מקווה שבפרקים הבאים תתני ביטוי גם ליסודות הללו ,אביטל, אהבתי, יש לך יכולת סיפורית מיוחדת ,דרוש ליטוש לשוני קל ,ואולי לחדד יותר את הסיום
כן, גם אנחנו מאמינים מאד בהשגחה פרטית, מאמינים שיש מי שמקרב גם אם הדבר כרוך בכאב,תודה מקרב לב על קריאתך המבינה ומילותיך המחבקות.חיממת את ליבנו.