קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
על ספרו של סטיבן גרינברג 'עם אלוהים ואנשים'*
הדתות מאפשרות עוולות חמורות ופשעים נוראים. בשם האלים ההינדים הופכים ילדות לקדשות ושורפים אלמנות עם גוויות בעליהן או קובעים להן מעמד של נידוי וטומאה. המוסלמים הורגים בנות שסרחו "וחיללו את כבוד המשפחה" ויש ביניהם שמתאבדים מתוך התמסרות לאללה כדי להרוג בחגורות נפץ את אויבי האיסלם. הנוצרים שרפו בשם ישוע מכשפות וחתולים, עינו חשודים על גלגלי האינקוויזיציה והרגו רבבות במסעות הצלב. ואילו אצלנו יש פסוקים המטילים עונש מוות על הומוסקסואלים המקיימים יחסים של בועל ונבעל ופרשנויות משיחיות המתירות לעשוק את הפלשתינאים ולמרר את חייהם.
הרב סטיבן גרינברג, שהוא עצמו הומוסקסואלי בגלוי, נחלץ להציל את התורה ממה שנראה לבן זמננו הנאור והמודע כפסוק עיוור ואכזר, על ידי פירושו מחדש ברוח מושגי התורה ומתוך גישותיהם של פרשניה. גרינברג הוא אדם המאמין בתורת משה, האוהב את אלוהיו ואת המסורת ההגותית המפוארת של חכמי היהודים לדורותיהם. הדבר מתברר מספרו כי זה נכתב באופן המעורר התפעלות מחשיבתם רבת הפנים של חז"ל ומראה את זיקת הדביקות של גרינברג לאלוהיו וליהדותו. הספר מקנה למעמדו של רב ותלמיד חכם כבוד מיוחד במינו גם בעיניים חילוניות.
דומני שבמרכז הספר עומד סיפור אהבתם הנודע של ר' יוחנן וריש לקיש, שיש בו נימות הומוארוטיות גלויות. ריש לקיש השודד והגלדיאטור רואה בנהר את ר' יוחנן היפה כגרגרי רימון בכוס כסף חדשה המעוטרת בורדים וקופץ אחריו למים מתוך יצר מיני.יוחנן מסיט אותו מכוונתו בשתי הצעות שיתמירו את דחפיו:הוא מציע את עצמו כדמות-הזדהוּת בעולמה של התורה ומציע לו "תחתיו" לשאת את אחותו.לפי ההצעות האלה יוחנן וריש לקיש "נישאים" כמורה ותלמיד ולא רק כגיסים. כתלמיד, ריש לקיש אינו מקל על יוחנן והוא מתגושש אתו בהתמדה ומציף אותו בקושיות רבות. באחד הויכוחים הם פוגעים זה בזה ויוחנן מקלל את ריש לקיש ומביא עליו מחלה ומוות. יוחנן אבֵל מאוד והחכמים מציעים לו במקום ריש לקיש תלמיד שהוא בעל אופי נוח ומרָצֶה. כך הוא מגלה שהוויכוחים עם ריש לקיש היו מקור חיים לאדם מפונק ונערץ כמותו. אבלו גדֶל והוא משתגע בייסורים וזועק ברחובות "לקיש אייכָּה" עד שמתפללים למענו והוא נפטר מהעולם.
סטיבן גרינברג הוא מעין ריש קיש המקשה על דברי מורי הלכה קדמונים, מאוחרים ובני זמננו שפרשו את הפסוקים הדנים הומוסקסואלים למוות על יחסי בועל ונבעל, עונש שככל הנראה מעולם לא הוצא אל הפועל. מטבע הדברים הוא חושש מגורלו של ריש לקיש ועל כן מקדיש בספרו פרק שלם ללגיטימיות של תהיותיו ופירושיו. הלגיטימציה שהוא מוצא לפעילותו הדה-קונסטרוקטיבית בדברי חז"ל עצמם מקנה להגותם מימד תבוני מיוחד במינו, כי ניתן ללמוד ממנה שאין התורה ופירושיה גוף מת שנחתם בעידן אחר באורח חסר תקנה לפי מושגים שעבר עליהם הכלח. היא יכולה להתחיות עוד ועוד באמצעות פרשנים הנותנים את דעתם על התמורות במודעות ועל הנסיבות שהזמן גרמן.
במאה הראשונה, מזכיר לנו גרינברג, היו מחלוקות גדולות בעניינים שונים בין בית הלל ובית שמאי והיו להם לא פעם השקפות מנוגדות לגמרי אבל חז"ל גרסו שאלו ואלו "דברי אלוהים חיים" – לשיטתם אין פרשנות מוחלטת של אף פסוק בתורה. לכל פסוק, ממשיך גרינברג, יש שכבות רבות, שחלקן על פני השטח וחלקן טרם נחשפו. כשאנו שואלים שאלות טובות התורה ניתנת כביכול בסיני מחדש.
כדי להקנות לגיטימציה לשאלותיו ופירושיו מביא גרינברג גם את סיפור הויכוח הדרמטי בין ר' אליעזר השמרן הקיצוני ור' יהושוע שהתרחש ביבנה בשנת 70 לספירה. הפולמוס נסוב על טהרתו או טומאתו של תנור מסוים. אליעזר טען שהתנור טהור והביא כנגד החולקים עליו ראיה ממעשי ניסים שחולל לעיניהם. חרוב נעקר ממקומו, אמת מיים חזרה לאחור, כתלי המקדש נטו ליפול ואפילו בת קול נשמעה. אבל ר' יהושע שרוב חכמי בית המדרש היו לצדו, טען כנגד הניסים הללו "לא בשמיים היא". כאילו אמר לאלוהיו שהתורה משעה שנתנה כבר אינה בידיו וכעת יחליט הרוב על ההלכה. ומה עשה הקב"ה באותה שעה, ממשיך התלמוד ומספר – "חייך ואמר נצחוני בניי".
אחרי שגרינברג מקנה למהלכיו לגיטימציה הוא מפרש מחדש את הפסוק שממנו נוצרה בהלכה העמדה השלילית הבוטה והרצחנית כלפי הומוסקסואלים.רוב רבני זמננו מפנים הומוסקסואלים המאמינים בסמכותם ל"טיפולי המרה" (שם מוצלח – כי ההמרות הללו יוצרות מעמד של אנוסים)לנישואין כפויים עם אשה או לחיי נזירות ודנים אותם כך למצוקה נפשית קשה. גרינברג קורא את הפסוק מ'ויקרא' "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" בהקשר התורתי המקורי וכך מעניק לו תוקף מוסרי גדול, ומונע ממנו להיות משפט שופט ומנחה כלפי הפעילות המינית ההומוסקסואלית כפי שאנו מכירים אותה כיום. גרינברג אומר לנו כי בעולם המקראי ובעולמם של חז"ל הבעילה – כל בעילה כולל זו של אשה על ידי גבר – נתפשת כמעשה כוחני הירארכי. הבדלי המגדר לפי חז"ל הם הירארכיים מטבעם – כמו בצורת המשגל המסורתי: הגבר למעלה והאשה למטה – הגבר על ומעל האשה. מכאן שבעילת גבר הופכת אותו לנשי וזהו מעשה גרוע במיוחד המשפיל את הנבעל למדרגה השמורה לנשים בלבד. כלומר מה שהפסוק אוסר צריך היה אכן לאסור בעלם שמושגים כאלה מכוננים אותו. פירוש הפסוק בשפה פשוטה הוא: ואת זכר לא תחדור כדי להשפילו – תועבה היא. וגרינברג מוסיף בהברקה מקסימה שה"ואת" הפותח את הפסוק – המוסיף לו כמקובל בפרשניות של חז"ל דבר סמוי – מתייחס לאשה. במלים אחרות, לשיטתו יש לקרוא את הפסוק כך: נקבה או זכר לא תחדור מינית כדי להשפילם – תועבה היא. השילוב של מין וכוח בין שני אנשים הוא מתועב בכל מקרה. כך נחלץ הפסוק גם מהשפלתן של נשים, שבימינו כבר אינן רכוש האבות והבעלים כשדה או אנקה.
גם כיום למרות שהבועל והנבעל או הנבעלת כבר נהנים מחיי מין שאין בהם בהכרח חווית השפלה מכל סוג, יש עדיין בדיבור העממי גסות רבה סביב הבעילה: "לך תזדיין", או אני אזיין לך את הצורה" הם עלבונות שכיחים. גסות הרוח וגסות המוחין הם תאומים סיאמיים. מכל מקום, עיקר הבוז העממי כלפי הומוסקסואלים מכוון כלפי הנבעל הנתפס כ"נשי", אבל גרינברג מפנה את תשומת לבנו לכך שהפסוק המקורי מוסב בראש ובראשונה כלפי הבועל בניגוד למקובל בגסות העממית. כי הבועל בעולמו הסמנטי של הפסוק – הוא הוא המחולל של מעשה ההשפלה. השימוש במיניות אלימה להשפלה ודיכוי לא עבר מהעולם ולא רק בחרפות של גסי המוח והרוח. צבאות רבים עדיין משפילים את יריביהם באינוס נשים, גברים וילדים, ובאחרונה שמענו על הזוועות הללו במלחמה הסורית, שנעשות על ידי שני הצדדים. בספרי ההיסטוריה נרשמו אינוסיהן של נשים גרמניות רבות על ידי הצבא האדום עם כיבוש ברלין וכך גם עשו הנוצרים במוסלמים בבוסניה וכו'.
יתר על כן, קתרין מקינון, הפמיניסטית הנודעת ורבת ההשפעה, טוענת כי מה שמכנים "יחסי מין" או "מין" הוא במערב ובמזרח כאחד מבנה הירארכי עריץ המשתמש בארוטיזציה כדי לטשטש זאת. נשים אמורות להתענג ולהתמסר לחדירת הזכר לגופן, לשליטתו בגופן ולתוקפנותו המינית כלפי גופן – ליהנות ממיקומן מתחת לבועל. ההירארכיה שלתענוגות המשגל מאלפת את הנשים להיות נחותות ביחס לגברים בכל המסגרות .
אם להמשיך ולהפוך בפסוק לפי פירושו של גרינברג , הרי הומוסקסואלים והטרוסכסואלים כאחד מוזהרים בו מהחפָּצָה של מושא תשוקתם, מביטול הסובייקטיביות של הזולת בתקשורת המינית ומניצולו להתענגות שהצד האנוכי דומינאנטי בה. גם הנבעלת וגם הנבעל מוזהרים כאן מקיום יחסי מין שבהם אינם מוכרים כסובייקטים והתשוקה אליהם מופעלת על ידי קטעים מגופם בלבד או בעיקר. החופש המיני שהשתרר במערב יש לו יתרונות מסוימים. הוא העניק ססגוניות והרפתקנות לתקשורות המיניות ופעל גדולות ונצורות לדה-מיסטיפיקציה של המיניות. אבל במקביל הוא יצר מציאות חדשה בה המין הופרד מכבליו של המפגש הרגשי המשמעותי עם הזולת, התובע אורך רוח, עניין באחר ורגישות שהתשוקה לסיפוק מיידי מצמצמת. הייתי שמח אם הומוסקסואלים דתיים היו שומרים על איסור נגיעה במפגשיהם הראשונים עם בן-זוגם-המיועד כמו אחיהם ההטרוסקסואלים הדתיים. נישואין בין הומוסקסואלים נראים לי פתרון מצוין ליצירת הכרות משמעותית ארוכת טווח וחממה טובה לגידול ילדים.
בעקבות פרשנותו של גרינברג צריך למעשה לשנות את ההלכה והפרק האחרון של ספרו עוסק באפשרות הזאת. במשך השנים נעשו שינויים לא מעטים בהלכות לפי הנסיבות וצרכי הזמן. השינוי הבולט ביותר בהלכה לדעת גרינברג הוא ההיתר שנוצר לקחת ריבית מהלוואות ליהודים באמצעות "היתר עיסקא". ההיתר הזה היה נחוץ לחיי המסחר של היהודים באשר הם ולא רק כדי לשמח אנטישמים, אף שתכלית האיסור המקורי היתה מוסרית מאוד – לא לחייב בריבית את העני הנזקק להלוואה מאחיו. אבל שינוי ההלכה לגבי הומוסקסואלים נועד לגונן על נפשם של אלה מהם שרוצים להישאר במעגל האמונה ולהשתייך לקהילותיהם בלי סבל עמוק. כאן דיני נפשות. ראוי לזכור כי ברגע של תפנית מכרעת יכול כל הומו דתי להשתחרר מאחיזתם ציפורניהם של רבניו ולפנות אל עצמו ולמסגרותיהם ההגותיות הנאורות של החילוניים, ובכל זאת לשמור על זיקתו לתורה ולאלוהיו. כמו בסיפור של קפקא, שער החוק קיים רק לגבי מי שמאמין בו ויושב לפתחו בהמתנה לחסד.
התרגום של זיו מילמן לספר הוא בעיקרו צלול וקולח אך נפלו בו גם הרבה שגיאות מצערות ומרגיזות שכותבים אחרים על הספר בעיתונות כבר מנו אותן. מן הראוי לתקנן במהדורות הבאות.
* עם אלוהים ואנשים/ הומוסכסואליות במסורת היהודית. עברית: זיו מלמן. הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2013.
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}