יוֹנֵי בָּר מְנַקְּרוֹת גַּרְגְּרִי הַשָּׁנִים
נִירִים חֲרוּשִׁים שֶׁל קְמָטֶיהָ.
גַּם הַמְּעַט שֶׁנּוֹתָר לָהּ זוֹהֵר מִבִּפְנִים
לֹא נָתְנָה בּוֹ שֵׂבָה אוֹתוֹתִֵיהָּ.
עוֹד מְעַט תִּתְרַגֵּשׁ הַשָּׁעָה הַיְּעוּדָה
בָּהּ יִיעַף שְׂאֵת הַגּוּף עֹל יָמָיו
וְתִנְסֹק, צְעִירָה כִּבְיוֹם הִוָּלְדָהּ
עִם הַנֶּשֶׁר לִדְאוֹת בְּשָׁמָיו.
איה הוכשטט כהן