סהרורית סופרת, מחזאית, מרצה וקצת מטורללת.
ילד מחכה לך באוסטרליה
מתוך הספר החדש "חתונה אוסטרלית", הוצאת עם עובד (סדרת עולמות בעריכת משה גלעד)
אני נוסעת לבקר את הילד שלי באוסטרליה. אני נוסעת אל אייר שחי כבר שלוש שנים וחצי בקצה העולם. בצדק אמר מי שאמר, ספק ברצינות ספק בבדיחות דעת: "הוא ברח מכם הכי רחוק שאפשר". אולי שם יצליח לגלות משהו על עצמו, משהו שאי אפשר לגלות בקירבתנו.
צריך להתרחק הרבה כדי להתקרב מעט, אני אומרת לעצמי, כשאני גוררת בעיצומו של הקיץ המהביל את המזוודה עמוסת בגדי החורף.
אני נוסעת לבקר את הבן הבכור שלי בעולם הפוך. הוא חי במקום שאת שמו לא שמעתי מימי, עד שהחליט ששם הוא בוחר ללמוד. עוד מעט – אחרי שרשרת טיסות בת יומיים – יהפוך המקום לאמיתי. תחילה למד שם סאונד וטכנולוגיית מוזיקה. ואחר כך עשה סיבוב פרסה חד והחל ללמוד מוזיקה מבראשית. כל התורה מאלף.
רבי עקיבא, אומר עליו נעם, אבא שלו. לפעמים הוא אומר את זה באנחה, אבל גם בנימת התפעלות.
אני נוסעת לבקר את הילד שלי, אבל גם את בת-זוגו, שלא ראיתי מימי. קוראים לה לוסי אליוט והיא לא יהודייה. היא בת עשרים ושתיים, סטודנטית לרפואה סינית ואהובתו של אייר. מי שמלטפת אותו ושוכבת איתו ומעניקה לו ניחומים. האשה הצעירה שהיא בשבילו חיק ובית.
ראיתי אותה רק בתמונות ששלח. חיוך כובש, גומות חן, שיער משתפל בצבע דבש, ושפתיה נוגעות בלימון צהוב ובשל.
אני נוסעת מרוקנת, כשכל חלל בתוכי התמלא בעצב. מפני שעדי, גיסי האהוב, הלך מאיתנו לפני שבוע. וגם מול מותו המתקרב, לחש לי, כשעיניו יוקדות בכחול נצחי: "סעי לאוסטרליה. הילד שלך מחכה לך."
אני נוסעת תלושה, מכורסמת. "דָּלְפָה נַפְשִׁי, מִתּוּגָה", נאמר בספר תהילים והפסוק חוזר אלי שוב ושוב, מתערב בכריזה על הטיסה המתקרבת.
מחר בבוקר יקומו נעם בעלי ושרה גיסתי והבנות תכלת ותאם מ"השבעה", ואני אהיה רחוקה.
לוסי אליוט שלחה מאוסטרליה מכתב תנחומים. כתבה שמי שמת נולד מחדש במקום אחר. כתבה שהסוף הוא גם התחלה. מלים יפות והדורות, תנחומים בשפה האנגלית שאינה שפתי. זו השפה שבה היא לוחשת לילד שלי דברי אהבה.
המבטא שלה אוסטרלי כבד. אני מתקשה להבין אותו בשיחות הטלפון שלנו הקצרות והחטופות. פעם קראה לי "אמא" וברקע שמעתי את צחוקו המתגלגל של אייר.
אני נוסעת עם פנקס ריק, כדי לנסות ולקשור קצה חוט לפרק הסיום של הספר שאני כותבת מזה שנה וחצי. גם הספר מכיל כל כך הרבה צער ואובדן עד שאזלו כוחותיי לשוב ולהיכנס אליו.
אייר אומר "אמא, מחכה לך כאן סיפור". אני נוסעת לחפש את הסיפור, למרות שבמקרים הקודמים הסיפורים מצאו אותי. לא יודעת איזה מין סיפור מחכה לי, אם בכלל, ואולי זה רק פתיון לגרום לי לחצות את היבשות, וברגע שאנחת הסיפור יחמוק ממני, אבל מה זה חשוב? כבר שנה לא ראיתי את הילד שלי, ובשש השנים האחרונות, מאז השתחרר מצה"ל, הוא מהלך בעולם כצליין חסר מנוחה, משתאה, צמא ורווה לסירוגין, נדחף בכוחן של הרפתקנות וסקרנות והתרסת נעורים מאוחרת.
האם נהיה זרים זה לזו? אני אשה באמצע החיים – ככל שלא נוח להגות לעצמי את צירוף המלים הזה – אף כי בליבה הפנימית שלי קודח אותו "אני צעיר", שמסרב ללבוש אדרת קשישות.
האם נסתדר? האם נריב? ואיך נישן? אייר רוצה שאגור איתו וכבר שלחתי לו הודעת SMS מבוהלת שאקח לעצמי חדר במלון.
שלא יהיה ניכור בינינו. אני חוששת. הרבה שנים עברו מאז חלקנו חדר, מאז התכרבלנו יחד. אמא וילד. ביום העצמאות האחרון מלאו לו עשרים ושמונה ועדיין אני קוראת לו "הילד שלי".
אני כבר ביבשת של אייר והוא עכשיו למטה, על האדמה, נוהג לכיוון שלי. אנחנו נעים זה לקראת זו. האם אמצא את הילד שלי מתחת לגבר שמסיים עוד מעט את העשור השלישי של חייו? מה אגלה? אילו הפתעות צפויות לי? רוצה לגלות את אייר הנוכחי, בלי משוא פנים, חפה משיפוטיות עבר, ללא מחלוקת צורבת על אורחות הנוודות וההתנערות מישראל.
כבר אחרי חצות. גשם עז מוטח בחלונות. הדיילים פותחים את הדלתות ועוטים חיוך קולבי לפרידה מנומסת מהנוסעים המסמורטטים והמעוכים. אני מתחילה לרדת לתוך החושך האוסטרלי והלב שלי מפרפר. מי מחכה לי שם למטה?
מזל טוב יקירתי. (וכיף לשמוע על אייר).
יעל היקרה,
שמחתי לקרוא את תגובתך. אנא שלחי לי שוב את מיילך, כי הוא צלל בתהום הרשת. שלך נאוה
נאווה, לראשונה אני קוראת אותך, יושר כתיבה גדול. חצובה מלב.
סליחה עך הדימוי.
חיי הילדים הם גם המסע שלנו. בנחת שיהיה.
תודה מכל הלב שולמית. את שירתך אני אוהבת מאד זה שנים.
לעונג לי.
אייר סיפר לי פעם ש"אמא שלי כותבת עלי ספר", ותהיתי מתי זה יקרה. מזל טוב.
ומשהו פתאום הראה לי פרופורציות: אחרי כמעט שנתיים אני עדיין לא מבין את המבטא האוסטרלי, וחושב שכבר לא אצליח להתרגל. אבל אמא סמל אומרת שללוסי יש "מבטא כבד". ללוסי? היא ברורה לחלוטין!
אז זה אומר שבכל זאת התרגלתי. למבטא, לפחות.
אתה חבר של אייר??? אנא שלח לי םרטים. אשמח לשמוע הכין ומתי נפגשתם.
בתודה ע התגובה
נאוה
אהבתי לטוס איתך עד אוסטרליה. אבל מה היה שם עם אייר ולוסי?
לוסי ואייר אמנם כבר זוג רומנטי, אבל הקשר נשאר חם ועמוק. ולוסי גם שומרת על קשר איתי. אדם נפלא. זכיתי.
אוי נאוה,
על הרווח הקטן בין המם ליוד…
טלי
לא הבנתי למה הכוונה בכותבך על הרווח הקטן בין המם ליוד…..
ואני כל כך סקרניתץ….
תרצה
טלי
לא הבנתי למה הכוונה בכותבך על הרווח הקטן בין המם ליוד…..
ואני כל כך סקרניתץ….
תרצה
נאוה. אני זוכרת את ילדיך שהיו צעירים
התאומים זחלו על השטיח של דודה מרים
באזכרה של גורי קיילס זכרו לברכה.(בן דודי)
מרגש לקרוא שאייר גרם לך לנסוע בעקבותיו
כלכך רחוק. כשבתי נסעה לדרום אמריקה רציתי
לבוא לבקר ולא העזתי.
אשמח לקרוא את ספרך "חתונה אוסטרלית"
קראתי רבים מספרייך ונפגשנו בחתונה של דייויד.
את נועם פגשתי ב"כנר על הגג".
כדאי אולי להזמין להצגה את קרן שעברה תקופה קשה לאחרונה. תודה ושיהיו לך ספרים נפלאים!
נאוה, אני מתקנת טעות .
זאת היתה ה"שבעה" של גורי כששבנו מההלויה.
ניחומי על מות אחיו של נועם, גיסך עדי סמל.
מיכל, ותודה על התנחומים. אין יום שבו אני לא מהרהרת בעדי בגעגוע.
שבת שלום מנאוה
מכיל שלום, התרגשתי מאד למקרא מכתבך. וגורי עולה בי תמיד בגעגוע. תודה על המלים החמות. התאומים התגייסו זה עתה לצבא.
שלום נאוה.
באחוות אמהות לבנים שהתגייסו לצה"ל
אני מודה לך על תגובתך החמה.
אשמח אם תוכלי לתמוך רגשית בשיחת נפש
בקרן הבת של גורי(שעברה טראומה בשל הריון שהסתיים בלידת ילד בעל מום קשה שהומת)
עם כל הנסיון החוכמה והחום האנושי שיש בך.
תודה ענקית.
בקרוב אתחיל לקרוא את ספרך החדש.
מיכל, אני כל כך מקווה שקרן עוד תדע אושר גדול. דיברתי איתה על האובדן שחוותה ואני מקווה שהיא כבר בפרק חדש ואופטימי.
בתודה נאוה
נאוה, תודה לך.
ביום האשה הבינלאומי זמן ראוי לתת ביטוי
לאימהות שהיא זכות גדולה ושיש לתמוך בנשים
שקשה להן להרות, לגדל ילדים בריאים.
זה לא מובן מאליו.
נאוה, אני כל כך מזדהה עם הקטע בספר ,בו את
מתרגשת אך גם חוששת מניכור צפוי
וחושפת רגשות אימהיים כנים בגלוי
וכל כך מתגעגעת לילד שהיה שלך והתכרבל בחיקך.
כך תחושתי כלפי בני ליאור בן העשרים חייל שריונר גבה קומה מזוקן, שחיבוקו הפך מחיבוק נערי לחיבוק של גברבר שהורגל כבר לחבק חברה.
אימהות לבנים ובנות מתבגרים נצחיים היא תקופה
לא קלה לעיכול וההתנהלות בה צריכה להיות נבונה.
אני קוראת מתוך התרגשות והזדהות
אוסטרליה היא המקום הכי רחוק והכי קרוב אם הילד שלך שם
בהצלחה עם הספר זה נראה מבטיח ומסקרן מאד
תודה לך ריקי. שמחתי בתגובתך החמה.
נשמע מרתק
מזל טוב על צאת הספר!!
תמיד נגשש את הדרך אל היבשת הזאת שנקראת ילדינו, פעם היא אוסטרליה ,פעם אסיה ופעם אנטרטיקה. הורים וילדים – יבשות נפרדות ,רק האהבה מקרבת. בהצלחה נאווה, עם ספרך החדש. אני בטוחה שהוא משובח כקודמיו.
תודה חנה. נתלבבתי במילותייך. הילדים הם היבשות והאיים שלנו, ואנחנו נפליג אליהם כמו מגלי עולם אמיתיים. שבת שלום
תודה לך דפנה על איחולייך החמים. הספר הזה הוא פיסה מחיי.
תודה לך דפנה על איחולייך החמים. כספר רואה אור זה כבר פרק חדש בעוד מסע.
שלום לך נאוה, הקטע המובא בזה ריגש אותי במיוחד. לא רק משום התיאורים הנוגעים אלא:
1. גם לבן שלי קוראים: אייר.
2. גם הוא מכור למוזיקה
3. גם הוא שוקל ללמוד באוסטרליה בדיוק את מה שבנך לומד – באוניברסיטה ההיא (או בשלוחתה באמסטרדם)
4. גם הוא מדבר על נסיעה והבטן שלי מתהפכת.
5. מכר משותף שלכם ושלי סיפר לי על אייר שלכם ולימודיו כבר מזמן ואמרתי שאתקשר אליכם כדי לברר פרטים. כנראה שלא העזתי.
ועכשיו בא הספר והקטע המובא בזה. וזה עוד משהו מנפלאות הבלוג המספק לי הפתעות חדשות לבקרים…
שיהיה לך בהצלחה עם הספר וד"ש לאייר.
תלמה יקרה,
תודה על המלים והתגובה החמה. אשמח לדבר איתך על אוסטרליה ועל לימודי מוזיקה שם. אנא שלחי לי מייל ישירות. צירפתי את הכתובת הפרטית שלי.
למדתי שיעור מאלף בלהעניק לילדינו את החופש לבחור.
שלך נאוה
לא קל לשחרר ולתת חופש מלא לבחור
זה לא אובדן שליטה מצידנו
אלא אהבה ויציאה הדדית לחופשי
הילדים הם שמלמדים אותנו לשחרר את חבל הטבור ולהאריך אותו בלי גבול. ככל שהוא נמתח זה כואב יותר, אבל באורח פלא, אף פעם לא נקרע.
תודה לך מיכל.
היי נאוה, קבלתי את ספרך מתנה ליום הולדתי מגיסתי הקיבוצניקית הלה שנשואה לברני האוסטרלי.
בני גיא שהוא רקדן בלהקת בת שבע מחובר בלב ונפש מזה שנים רבות לרייצ'ל אוסבורן האוסטרלית שגם היא רקדנית בלהקת בת שבע.גם לנו תאומים בן ובת הצעירים מגיא ב12 שנה (באמצע יש לנו את נעם החייל). גם גיא יצא אל עולמו וחייו בגיל צעיר ומי מיודע לאן עוד ירחיק…קראתי את ספרך בעצב (על מרחק בלתי אפשרי שקשה לגשר עליו) ושמחה (על חיבור בין אם לבן ש"אין מקום רחוק מדי" עבורו).
נגעת בליבי!
שלך
טלי
טלי יקרה
הבוקר לימדתי את רוני להגיד "אני גדולה מהחיים" ואז קראתי את מה שכתבת ורציתי להגיד לך שכתבת מאד יפה וגם את גדולה מהחיים
אז שוב מזל טוב ליומולדת
באהבה
הילה
הילוש יקרה,
תודה על הכל.
נשיקות חמות לכולם גם לרוני שהיא באמת גדולה. בכלל הבנות שלכם הן תוצר בין יבשתי, בין לאומי משובח.
טוב שכולנו כאן ביחד!!!
באהבה
טלי
טלי יקרה,
חן חן על התגובה החמה ואני מאושרת שהספר נגע ללבך. ואם גיא ורייצ'ל שלו מאושרים ורוקדים יחד, מה טוב מזה? ואני רומנטית דיי כדי להאמין שהאהבה היא המגשר הגדול מכולם.
היו בטוב
נאוה
אהבתי מאוד את הכתיבה את הכנות והזרימה, הריחוק והקרבה לילדינו הבוגרים, והנפש הצעירה תמיד, כי אין לה גיל , בהצלחה!
תודה חני. אני שמחה שהקטע נגע לליבך. ויישר כוח על כתיבתך שלך. שבת שלום.
נאוה שלום,
זה עתה סיימתי לקרוא,
בליווי דמעות והתרגשות והזדהות ואמפטיה והשלכות עלי באופן אישי….
את כותבת מדהים!!!
חזק
עוצמתי
מרגש
כן ואמיתי כל כך
את אמיצה לחשוף את הדברים ובכך לעודד ולתת לגיטימציה להמון, בכל הקשור בקשר שלנו עם ילדינו.
שתתמלא במנגינות ובניגונים מתוכך ושתהיה קרוב גם כשאתה רחוק,
כך איחלת לאייר …
וזה בעצם הכל!!
איפה אייר ?ואיך תדירות הקשר איתו בהנחה שהוא עדיין נודד??
מעריכה וגם מעריצה אותך על כישורייך
ראי בטוב כל ימי חייך
תרצה
שכחתי לציין את המייל שלי
תרצה
תרצה יקרה,
כה שמחתי בתגובתך המרגשת. אני עדיין משתאה נוכח העובדה שהימן הפרטי שלי הפך לנחלת הכלל ומאפשר אולי מסע מחודש בין הורים לילדיהם. בתודה עמוקה
נאוה