ביום שישי שמעתי הרצאה על שירי הארה. דובר, בין היתר, על המעבר לגדה השניה (איך לעבור את השטפון) ונזכרתי בשיר הזה שכתבתי לפני כמה שנים:
על הגדה המצולקת
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לִכְתֹּב שִׁיר אַהֲבָה.
זֶה מָה שֶׁהוֹלֵךְ הַיּוֹם בַּשּׁוּק
אֲבָל כָּל הַמְּשׁורְרִים הַיְּשָׁנִים הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּנַחַל, ים, יַעַר וּבאָחוּ
דִּמוּיִים מְפַתִּים לָלֶכֶת שֶׁבִ י בְּתוֹכָם
אוּלַי פְּרָחִים עֲנֻגִּים
אוֹ קֻפְסַת לֵב וְרֻדָּה עִם צִיּוּר סִינְדְרֶלָה
שֶקָנִיתָּ בְּדִיסְנִילֶנְד אוֹ דִיסְנִיוּרוֹ אוֹ מַה שֶלֹא הָיָה
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לִכְתֹּב שִׁיר אַהֲבָה.
הָאִם אַתָּה חוֹשֵב עלַי?
שְבִיל נָחָש מְפֻתָּל בְּתוֹך קָפֶה שָחוֹר
בְּגָדַת הַסֵּפֶל מִתְקַּבֵּץ לְגוּש כֵּהֶה עַל שְׂפָתוֹ:
"יִהְיֵה טֶלֶפוִן הַיוֹם".
אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּמַעֲגָל וּמַבִּיטָה סְבִיבִי
תְּמִימוּת מוֹחֵאת כַּפָּיִים לַמַּנְגינָה
אָמַרְתָּ פַּעַם סֶלַע גָּבֹהַ
אָמַרְתִּי מְצֻדָּה לְמוּדַת הַפְצָצוֹת מִן הָאֲוִיר
וְאֵיפֹה אַתָּה וְאֵיפֹה אֲנִי
עַל הַגָּדָה הַמְּצֻלֶּקֶת אַתָּה צוֹעֵד וַאֲנִי מַצְבִּיעָה:
עַל הַגָּדָה הָאַחֶרֶת הָאַחוּ מְלַבְלֵב
הַיַּעַר מְשַׂגְשֵׂג
וְלֹא כָל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים לַיָּם.
מתוך: המאמץ להתעוררות, 2013.
נעמה, השיר נפלא בעיניי…
תודה רבה!
היי נעמה, השיר יפה בעיניי.
יש כאן שני קטעים מובחנים זה מזה: הפתיח ושיר האהבה גופו הפותח בשורה הָאִם אַתָּה חוֹשֵב עלַי?
האם לא כדאי להפריד ביניהם גם מבחינה מבנית? כגון
א
אני יושבת….
—
ב
הָאִם אַתָּה חוֹשֵב עלַי?
—
כי אינני בטוחה שקו התפר הוא בלתי נראה…
נעמה, שילוב מצוין –
– בין האמונה בקוראת-בקפה לילדה העומדת במעגל,
– בין מה שהולך בשוק (הבנתי את הרבדים הנוספים בזכוּת הקפה) ל-כאן-ו-עכשיו של הדוברת,
– ובין כל הרכיבים שנוספו: ציפייה, חרדה, ועוד.
השיח בין השניים משתק ומרתק, למרות "הדשא של השכן" ובזכות "לא כל הנחלים הולכים לים."
סליחה, הרחבתי מדַי.
תודה על השיר.
לא הבנתי, את מבקשת סליחה על שאת מרחיבה? להפך, תרחיבי, תרחיבי…
תודה על הקריאה.
שיר קולאז' שלם ומושלם לתיאור מה שידוע מאז ומעולם ושלעולם לא נרווה ממנו נחת של חוף מבטחים שאינה מבקשת לעצמה שירים כאלה להתנחם בהם.
ואנחנו משום מה עדיין מחפשים אותה ורודפים אחריה, ומוכנים לפעמים לחצות נהר סואן על מנת להגיע…
אהבתי את הרעיון שהנחת אינה מבקשת לעצמה שירים…
תודה!
כתוב היטב. יפים הציטוטים מהתרבות של כולנו כמו: "אני עומדת במעגל" או "כל הנחלים הולכים לים" בצרוף המילה "לא" היוצרת את הפואנטה.
תודה על הקריאה היפה.
המקום המיוחד הזה בספל הקפה, מציאה וגם שיר מציאותי מתבונן, משלים וחוגג את ההתבונות הזה. לא צריך לנסוע להודו בשביל להיות מתבוננים מרוסני תשוקות שווא
אולי צריך לעבור חיים שלמים כדי להבין שלא צריך לנסוע להודו 🙂
תודה רבה, מירי.
זה עוזר נעמה 🙂 בודהה גם התחיל רק בגיל ארבעים
נעמה יקרה.יפיפה. מאוד אהבתי. פורים שמח. חיה אסתר.
את הסמבטיון עוברים, במסע אל תוך עצמנו, השבת מוארת כל הנחלים הולכים אל תוך לבנו. שבת שלום חיה אסתר
תודה רבה.
שמחתי ונהניתי מאד מההערה השניה שלך. יופי של תוספת בשבילי!
🙂
ולא רק בודהה.
🙂
הישלוב בין דיסני לנד לשביל הנחש
כבש אותי.
בין כאן לשם, שתי גדות לנהר.
תודה רבה, שמעון!
אוהבת את השיר. את החיבור בין שביל הנחש בקפה למצודה/מצדה שמופיעה אחר כך והגדה המצולקת – מאד חזק. אוהבת גם את ההתיחסות לדברים שכבר אי אפשר לכתוב עליהם כי המשוררים הישנים כבר השתמשו בהם – נחל, אחו. בשירים שלי הטבע מופיע הרבה וזהו אכן אתגר לכתוב על הדברים השינים בצורה חדשה.
תודה
עדנה
תודה רבה על הקריאה שלך ועל דברייך!