שקט, רק זמזום מנורת הפלורסנט הכחולה ובו נראה מגבו איש בחליפה שחורה, מחזיק בידו עיתון יומי שבו אולי יעטוף את הדג, ואולי את עצמו ואולי..
והוא הסתובב לעברי ואמר ממרחק מה: סליחה, מה השעה?
ואמרתי: כמה דקות לשבע
התקרב מעט ואמר: תדייק בבקשה, לדייק זה חשוב
הרכנתי ראש כמביט בשעון ואמרתי: שבע
והוא אמר: להיכן נעלמו הדקות? מי כבר אסף אותן?
שתקתי
והוא אמר: יש איש שרודף וגונב את הזמן
שאלתי: היכן הוא?
והוא סובב את ראשו ואמר: הינה הוא רץ במעלה הגבעה
הבטתי וראיתי רק פיר רכבות, ושאלתי שוב: רץ לאן?
והוא אמר: אל הזמן. ואתה לאן?
ואמרתי: לבית הורי
והוא אמר: אני, אני מקצות העולם שכבר אין עולם. יש רכבת אחת שמגיעה לשם
ועמדנו, לא אמרנו מילה. נתנו לזמן ההווה לחדור לפרטים
תנועה לקראת משמעות נשוי לשירה ונואף בקולנוע
מגניב הדיוק הזה..:)
ציור סוריאליסטי יפה