תנועה לקראת משמעות נשוי לשירה ונואף בקולנוע
שקט, רק זמזום מנורת הפלורסנט הכחולה ובו נראה מגבו איש בחליפה שחורה, מחזיק בידו עיתון יומי שבו אולי יעטוף את הדג, ואולי את עצמו ואולי..
והוא הסתובב לעברי ואמר ממרחק מה: סליחה, מה השעה?
ואמרתי: כמה דקות לשבע
התקרב מעט ואמר: תדייק בבקשה, לדייק זה חשוב
הרכנתי ראש כמביט בשעון ואמרתי: שבע
והוא אמר: להיכן נעלמו הדקות? מי כבר אסף אותן?
שתקתי
והוא אמר: יש איש שרודף וגונב את הזמן
שאלתי: היכן הוא?
והוא סובב את ראשו ואמר: הינה הוא רץ במעלה הגבעה
הבטתי וראיתי רק פיר רכבות, ושאלתי שוב: רץ לאן?
והוא אמר: אל הזמן. ואתה לאן?
ואמרתי: לבית הורי
והוא אמר: אני, אני מקצות העולם שכבר אין עולם. יש רכבת אחת שמגיעה לשם
ועמדנו, לא אמרנו מילה. נתנו לזמן ההווה לחדור לפרטים
מגניב הדיוק הזה..:)
ציור סוריאליסטי יפה