רָאִיתִי אוֹתוֹ שׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי
עַל מִטַּת בַּרְזֶל קְטַנָּה,
פַּרְפַּר הַחֶדֶר הַכָּחֹל
שָׁלַח אוֹתוֹ לָנוּחַ.
הַלֵּב כְּבָר לֹא נִפְתָּח
הַיָּד כְּבָר לֹא תִּקַּח מֵהַתַּפּוּחַ.
גּוּף צֶמֶר הַגֶּפֶן עָזַב אֶתְרוֹג עַכְשָׁו.
עֵינָיו מְצַיְּצוֹת מִבַּעַד לְוִילוֹן גְּלָאוּקוֹמָה,
וְהוּא עוֹד מַרְגִּישׁ אִישׁ
וְנִדְמֶה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עוֹד בְּאִשָּׁה.
הִנֵּה כְּבָר לֹא קַיִץ, לֹא אָבִיב,
לֹא חֹרֶף, לֹא סְתָו בִּי,
וְנִדְמֶה לִי שֶׁהוּא אֵינוֹ זַכַּאי יוֹתֵר לִהְיוֹת אָבִי.
הֲלֹא תָּבִין
מְקֻשְׂקַשִּׂים הֵם חַיָּיו.
רַגְלָיו מְשֻׁנּוֹת
הֵן הוֹלְכוֹת בְּלִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן לְאָן.
עוֹד לֹא יֶלֶד,
לֹא אָב,
לֹא סָב בִּי,
וְהִנֵּה אָבִי עַכְשָׁו עַקְרָב עַל חַלּוֹנִי.