אַחֲרֵי הַתְּפִילוֹת וְהָאִחוּלִים –
חָזַרְתִּי אֵלָיו.
בִּטְנִי מְלֵאָה מַטְעַמִּים שֶׁאָכַלְתִּי
יֵינוֹת שֶׁלָגַמְתִּי
מַנְגִינוֹת שֶׁהִמְהַמְתִּי.
רַעֲשֵׁי הָעִכּוּל מְלַוִּים
אֶת קוֹלוֹת הַמַּלְאֲכִים
בְּבוֹאָם.
אַחֲרֵי הַתְּפִילוֹת וְהָאִחוּלִים –
חָזַרְתִּי אֵלָיו.
דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה.
הִנֵּה כְּבָר הֵחֵלָה שָׁנָה חֲדָשָׁה
וְלֹא כָּלְתָה הַקְּלָלָה.
מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
שיר נפלא ומסקרן כחידה – מיהו האליו… שבגללו לא כלתה הקללה. האם הדוברת כה פסימית?!
תודה, ענת. האם אי הידיעה פוגע בשיר או ביכולת להתחבר אליו?
אהבתי מאד את רצף התמונה במילים וכאבתי.
שנה טובה אף על פי כן.
עפרה
תודה, עפרה יקרה. הלוואי שתהיה…
מצטרפת לענת ובכל זאת מאחלת לך נורית יקרה שתחל שנה וברכותיה !
תודה, ריקי יקרה. ראי שאלתי לענת. מה דעתך?
הי נורית
לעניות דעתי העמימות ביחס ל"אליו"
לא "עוזרת" לשיר
תודה. היה לי חשוב לשמוע דיעות בעניין. אחשוב איך לעזור לשיר… 🙂
שתכלה הקללה בשנה הבאה עלינו לטובה נורית ושירך יפה
ומי זה אליו? האל ? האהוב ?
ההרגל ? או שמא הכל ביחד?
תודה, חנה יקרה. כוונתי היתה אל משהו ספציפי.אבל באופן סימבולי זה המקום בו הזמן עוצר מלכת וגם שנה חדשה אינה יכולה לו…