מִתְעַטֵּף בִּלְבוּשׁ אָפְנָתִי
שֶׁל אֲרָצוֹת זָרוֹת.
בַּתַּחְפֹּשֶׂת הַזֹּאת
הוּא יָכוֹל לְהַמְטִיר גֶּשֶׁם בַּשָּׁרָב
לְהַצְמִיחַ שְׁקֵדִיוֹת בְּרֵיחַ תַּפּוּזִים
לָעוּף מוּל לַהֲקוֹת חוֹלְפוֹת
בְּדַרְכָּן לַדָּרוֹם הַחַם.
הוּא חוֹלֵם בְּשָׂפָה זָרָה
חוֹגֵג אַהֲבָה הַמַּצְהִיבָה בַּחֲלוֹמוֹת.
כְּבָר לֹא חַיָּב לְאִישׁ דָּבָר
מקסים
אפילו שכבר מאי..
כאן זה מרגיש רלוונטי גם עכשיו
אולי רק בלי ריח התפוזים
תודה, מאיה. בתחושה שלי הפברואר הזה הוא תמיד רלוונטי…
יפה נורית ושקדיות בטעם תפוז טעים ומיוחד
חודש טובבבב
תודה חנה. הטעם והריח – כל הזכויות שמורות לפברואר… 🙂
יפה ומחייך, השיר.
תודה, נעמה. אני שמחה שזה מה שהשאיר בך…
נורית הי,
יפה מאוד הקרבה האישית לחודש מחודשי השנה.
נהניתי מאוד — צדוק
היי צדוק. תודה על הקריאה ועל המלים החמות…
גם פברואר זה לא מה שהיה פעם 🙂
ושקדיות בריח תפוז ….מקסים !
רק שמישהו מהמעון הוולקני לא יקרא את זה
נכון, ריקי, גם הפברוארים פורקים כל עול ועושים מה שבראש שלהם…