מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
מֵהַטִּירָה הַלְּבָנָה שֶׁל מַלְכוּתְךָ
עַל מֵימֵי הַנָּהָר הַשְּׁקֵטִים
הֻשְׁלַכְתָּ לְתוֹךְ מִּדְבָּר מְּעֻפָּר
שֶׁל אֶרֶץ קְשׁוּיָה
בַּרְרָנִית
חַרְטוֹם הַסְּפִינָה קָרַע
אֶת הַיָּם
אֶת לִבְּךָ
מַשְׁלִיךְ זִכְרוֹנוֹתֶיךָ כְּעוֹפֶרֶת
מוֹתִיר אוֹתְךָ בֶּחֳרָבָה
וּכְשֶׁאֲנִי מַכְרִיחָה אוֹתְךָ בִּשְׁאֵלוֹתַי
וּמְכִינָה לְךָ מַטְעַמִים שֶׁאָהַבְתָּ
אַתָּה טוֹעֵם בִּקְצֵה לְשׁוֹנְךָ גַּעְגּוּעַ
אֶל סִיר הַבָּשָׂר שֶׁל יַלְדּוּתְךָ
מתוך ספרי "צלו של חלום"
יפה הפואנטה המסכמת את השיר "סיר הבשר". כי אכן, געגועים לעבר, לילדות, המון פעמים מתרכזים בטעמי האוכל הביתי. אך סיר הבשר כאן הוא כפול משמעות, כי הוא מזכיר לנו ש"במצרים" (אירופה) התרחש גם דבר איום, שטעמי הילדות של האב מדחיקים אותם, אבל הבת יודעת גם יודעת.
חג שמח
גיורא
תודה גיורא. אכן סיר הבשר הוא גם געגועים לשפע חסר הדאגה. הדחקת הגעגועים מונעת (לכאורה) כאב…
יפה מאוד וטעון משמעויות וכפלי משמעויות ויציאת ארופה אינו רק שם של אוניה אלא של יבשת געגועים שנותרה מאחור(ואיך ליכדת והידקת את כל עולם הדימויים: מאכלים ,ספינה ,סיר הבשר) את מאוד טובה בזה
תודה יקירתי. לכל אדם יש את יציאת מצריים שלו…
היטבת עם הניגוד בשיר: חרבה, מדבר- מול נהר שוקט. גום עם הציור של הספינה (שנותן כפל משמעות לשם השיר).
הבית האחרון, הגעגוע אל סיר הבשר, מעלה קונוטציה ליציאת מצרים (עוד משמעות לשם השיר)
תודה על המלים החמות. אכן הכוונה ליציאת מצריים, גם במובן המטאפורי…
נורית, התמיכה האוהבת שאת מגישה לאדם המבוגר נוגעת ללב, ועוד יותר הסיטואציה המתוארת בלשון מאופקת. נפלא
תודה, נעם. נדמה לי ששנינו כיוונו לגעגוע דומה, באוירת החג הזה…
תודה על המלים החמות…
השיר חוגג במושגי היסוד, מערבב ואופה מחדש: טירָה – מִּדְבָּר – אֶרֶץ
– חַרְטוֹם הַסְּפִינָה –
הַיָּם [ראה וינס]
כְּעוֹפֶרֶת [צללו כעפרת במים אדירים]
בֶּחֳרָבָה [עברו בים בחרבה]
——————————
כעת עוברת לעניין ברכת יצחק את יעקב:
וּמְכִינָה לְךָ מַטְעַמִים שֶׁאָהַבְתָּ
אַתָּה טוֹעֵם בִּקְצֵה לְשׁוֹנְךָ גַּעְגּוּעַ
אֶל סִיר הַבָּשָׂר שֶׁל יַלְדּוּתְךָ
…………………………
מרקחת מעוררת עניין
תודה, יוסף, על הניתוח המעניין והמלים החמות…
הי נורית
יפה האנלוגיה ליציאת מצרים שנבנית שלב שלב בשיר
ויפה הקשר הקשוב והרך אל ה"נמען"
ו"יציאת אירופה" היא בצד שם האוניה גם
לשון נקייה , נייטרלית כמו "מימי הנהר השקט"
תודה, ריקי, על המלים החמות. אני מסתכנת בכך שזה יישמע פומפוזי אבל ההקשבה לנמען היא בדמי…. 🙂
התגובה של רוחה:
: נורית יקרה, חג שמח!
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו…
יפה ומדויק שירך "יְצִיאַת אֵירוֹפָּה".
לא בדקתי אך זכרון הלשון שלי מרגיש ש – "מוֹתִיר אוֹתְךָ בֶּחֳרָבָה" – בָּחֳרָבָה – צ"ל קמץ קטן ב – בֵּית הראשונה.
כל טוב ~ רוחה
תודה, רוחה, על תגובתך וגם על ההערה לתיקון. באשר לניקוד, ייתכן ואת צודקת. מכיוון שהשיר פורסם בספר הנחתי שהמנקד ידע את מלאכתו… 🙂
חג שמח
שירך זה נורית מראה לתלפיות שורה שורה ומילה מילה איך נוצר שיר אישי/לאומי נפלא המשתמש כראוי באלוזיה תרבותית מקראית שהיא לנו אבן הראשה שבלעדיה מי ומה היינו. כנראה שלא היינו כלל… ומקורי ויפה מאוד בעיני גם השימוש המהפך באגדת הנסיכה הכלואה בטירה.
תודה, ענת, על המלים המרגשות והקריאה המעמיקה. מעניין שהזכרת את הנסיכה כי גם לה הקדשתי פעם שיר, בפני עצמה…
נורית הי,
יפה מאוד.
כל מה שאמרו קודמיי ואוסיף את הפן של "עקירתנו" (או: "יציאתנו") הכפויה (ואף האכזרית) מילדותנו.
מועדים לשמחה — צדוק
תודה, צדוק. אתה ממש צודק: העקירה האכזרית היא גם מהילדות…