קָשָׁה כִּקְלִיפַּת לֶחֶם שֶׁהֻשְׁאֲרָה עַל הַשּׁוּלְחָן
אֲנִי מְכַנֶּסֶת בְּתוֹכִי פֵּרוּרֵי זִכְרוֹנוֹת.
מַגָּע לֹא זָהִיר אֶחָד
וּרְגָעִים נִרְגָּשִׁים
יִתְפַּזְרוּ מַאֲכָל לְנִמְלֵי שִׁכְחָה.
אִלּוּ רַק הָיִיתי כִּבְצַלְצַל שׁוּם
הָיָה עוֹרִי הַדַּק מְכַסֶּה עַל גַרְעִין עֲסִיסִי
שֶׁשִּׁנֵּי הַזְּמַן מַשְׁאִירוֹת בּוֹ רַק
נְגִיסוֹת רֵיחָנִיוֹת
מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
בוקר טוב נורית
אתמול שאלו לשלומך בסדנא
השיעור נסוב על פתיחות
והנה הפתיחה היפה של שירך דוגמא טובה
קָשָׁה כִּקְלִיפַּת לֶחֶם שֶׁהֻשְׁאֲרָה עַל הַשּׁוּלְחָן
אֲנִי מְכַנֶּסֶת בְּתוֹכִי פֵּרוּרֵי זִכְרוֹנוֹת.
תודה דוד. אני שמחה שאתם עדיין זוכרים אותי… 🙂
שיר יפה !
אהבתי את שולחן העוני הריחני הזה 🙂
שיר יפה עם מערך תמוני מענין ומקורי האם הבחנתי באירוניה דקה?
תודה חנה. אכן, הבחנתך דקה ונכונה…
תודה, ריקי, מעניין שראית פה עוני. הזכרונות הם אוצר לא קטן…
הפריכות הזו נוגעת ללב נורית
תודה, סמדר. גם את, בדברייך, נגעת בלבי…
אהבתי מאד את הבטוי"נמלי השכחה" ואת תמונת השולחן והלחם הקשה. לעולם נורית יקרה לא תקפאי על שמרייך( המחשב התקלקל לי לכן אחרתי בתשובה)
עפרה
תודה יקירתי. חיממת את לבי…