מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
הַסִּכּוּיִים לְאוֹשֶׁר מִתְחַלְקִים בֵּינֵינוּ
כְּמוֹ הַכֶּסֶף לִפְנֵי הַטִּיּוּל לְחוּ"ל.
אֶצְלְךָ, מְפֻזָּרִים בְּכָל הַכִּיסִים
מִתְנַפְנְפִים לְעֵין רוֹאִים
בְּמַעֲבַר גְּבוּלוֹת,
אֶצְלִי, מֻטְמָנִים
רוֹטְטִים בַּכִּיס הַפְּנִימִי
מִתַּחַת לְכָל הַבְּגָדִים.
אוּלַי הַפַּעַם נַעֲבוֹר בַּמַּסְלוּל הָאָדוֹם
וּפָשׁוּט נַצְהִיר עֲלֵיהֶם?
יפה נורית ,איך את מפקיעה את הבאנלי מבאנליותו ,כל כך מהודק השיר
והעיקר סמוי מן העין לא מתנפנף לעיני כל רואה
כיף היה לפגוש בך אמש
תודה חנה, גם אני שמחתי מאד לפגשך אתמול.
שתהיה לך שבת נפלאה
נורית
שלום נורית
שמחתי לפגוש אותך והתאכזבתי שאינך מצטרפת ליקיר
מאחל לך סדנא נפלאה ומקווה לראותך בהשקה שלי
אגב מומלץ שתביאי איתך את השותף המאושר
ולך אני מאחל שנה טובה עם שירים יפים כמו שהבאת עכשיו
אֶצְלִי, מֻטְמָנִים
רוֹטְטִים בַּכִּיס הַפְּנִימִי
מִתַּחַת לְכָל הַבְּגָדִים.
הסירי מעלייך וחשפי
עד לאושר הגדול
דוד, עוד הבלוגים ירעשו עם הצעות כאלה… 🙂
אבדוק אם אוכל להגיע להשקה. בכל אופן – מאחלת לך שיהיה לך ערב מוצלח ומרגש.
נורית
מצטרף לדברי חנה. וכבר אמרו" "כבודה של בת מלך-פנימה"
תודה גיורא. אתה רואה? לפעמים לא צריך להרחיק עד טוסקנה. מספיק בנמל התעופה…
שבת שלום
נורית
שיר יפה, נורית.
כל טוב
רות
תודה רות. אני שמחה שאהבת…
שבת שלום
נורית
שיר יפהפה וחזק מאד.יופי!!
שבת שלום, נורית יקרה
עפרה
תודה עפרה. שמחתי לראותך אתמול.
נורית
יפה ההצהרה, נורית. ושמחתי לגלות אמש את הפנים שמאחורֵי.
תודה, תלמה. גם אני שמחתי להכירך.
שבת שלום
נורית
ברגע שנצהיר עליהם הם יפסיקו לרטוט
לא חבל נורית ? 🙂
כה נחמד היה לפגוש בך אתמול נורית
שבת שלום ו מ א ו ש ר ת 🙂
היי ריקי, לפעמים כדאי לקחת את הסיכון…
שמחתי מאד לפגשך. חבל שלא היה לנו יותר זמן לשוחח…
נורית
נורית הי,
הלוואי שלכולנו יהיה האומץ להצהיר שאנו מאושרים; נמגר נא את החשש שמא הצהרה כזו יש בה כדי להוביל לאיבוד האושר.
יפה מאוד.
צדוק
ומה תעשינה אז כל הפולניות?… 🙂
תודה, צדוק, על תגובתך ושוב, כפי שכבר כתבתי לך – היה יופי של ערב השקה…
שבוע טוב
נורית
נורית שלום!
הגעתי לבלוגך בעקבות תגובתך על שירו של גיורא פישר "היורה" וגם כי זכיתי לקבל ממך כמה תגובות מעניינות, וגם ובעיקר בגלל "האושר" על אין ספור הוויותיו.
שני השירים שלך, "הצהרה" ו"רגע של אושר" נוגעים בכיסוי של האושר או שמא דוקא בחמקמקותו?
נזכרתי בשיר שלי מספר שיריי הראשון (אורו המריר של השחר") והנה הוא:
האושר
כמו אתרוג
מונח בקופסה.
בברכה ~ רוחה
שלום רוחה, תודה על ההתכתבות השירית. היא תמיד חשובה בעיניי ומשמחת אותי… יפה הדימוי שלך של האושר כאתרוג. אצלי בשירים הוא תמיד חמקמק ובלתי צפוי, ואילו אצלך, כל כך בודקים בציציותיו ומחפשים את השלמות שבו, גם כשלכאורה הוא כבר מונח בתוך הקופסה. יפה…
נורית