"מזלה" סבתא שלי שלא הכרתי אני נזכר כשעצוב לי

שלום לכולם
לפעמים עצוב לי

מַזָּלָה

אֵיךְ אוּכַל לְהַסְבִּיר גַּעְגּוּעַ בָּאֲפֵלָה?

אֵיךְ אוּכַל לָחוּשׁ אַהֲבָה בַּחֹשֶךְ.

אֵיךְ אוּכַל לְהַסְבִּיר אֶת סִפּוּרִי הֶעָצוּב.

עֵת אוּלַי חַשְׁתִּי אֶת מַגַּע יָדֶיהָ הַסַּבּוֹת,

עַל קְרוּם חַיַּי.

רַק תְּמוּנָה אַחַת הִכַּרְתִּי, הִיא לְצִדּוֹ,

בִּשְׂעָרָהּ הַשָּׁחוֹר לָבָן,

נִרְאֵית לִי,

מֵעוֹלָם אַחֵר.

אַךְ הַגַּעְגּוּעַ קָרוֹב אֵלַי,

מִתְנַגֵּן בְּתוֹךְ חֲדָרַי,

פּוֹעֵם בְּחָזִי,

לֹא רוֹגֵעַ.

וְהִיא שֶׁצִּפְּתָה כָּל כָּךְ לְמַזָּלָהּ שֶׁיָּאִיר,

זָכְתָה אַךְ לְמַגַּע יָדֶיהָ עַל בֶּטֶן כַּלָּתָהּ.

חִכְּתָה בְּקֹצֶר רוּחַ לִפְרִי יָדֶיהָ,

הִנֵּה סוֹף, סוֹף, יִהְיֶה אֲשֶׁר צִפְּתָה לוֹ.

שְׁמוֹ שֶׁל אֲהוּבָהּ.

גְּדוֹלָה אַהֲבָתִי אֵלַיִךְ,

יֵשׁ יֹאמְרוּ:

עָזַבְתְּ לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי.