הלנה מגר טלמור כותבת על "מרחקי נגיעה"

שלום לכולם ושנה טובה
מאחל לכולם יצירה פוריה ומרגשת

שמח להביא בפניכם את ביקורתה של הלנה מגר טלמור על ספרי השני   "מרחקי נגיעה"
תודתי העמוקה נתונה לה על כך ובקרוב מקווה לשמוע אותה בקולה מקריאה את הביקורת

 

ביקורת של הלנה מגר טלמור

מרחקי נגיעה ; דוד ברבי ; ספר שירה

 

 

 

יַחַד

 

 

 

 

 

 

 

רוֹאָה אֶת מַרְאוֹת 

 

 

 

דִּמְיוֹנֵךְ

 

 

 

וַאֲנִי אֶת שֶׁלִּי

 

 

 

רוֹאָה אֶת אֵין סוֹף 

 

 

 

חַיַּיִךְ

 

 

 

וַאֲנִי אֶת 

 

 

 

הַסּוֹף

 

 

 

וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ 

 

 

 

יַחַד

 

 

 

בְּתוֹךְ הַהֹוֶה הַחַי

 

 

 

נוֹשְׁמִים אֶת רֵיחוֹת 

 

 

 

הַיּוֹם 

 

 

 

וְהַלַּיְלָה

 

 

 

טוֹעֲמִים אֶת הַטַּעַם 

 

 

 

שֶׁגּוֹלֵשׁ בְּמוֹרְדוֹת חַיֵּינוּ

 

 

 

מִתְדַּפְּקִים בְּחַלּוֹנוֹת 

 

 

 

רְצוֹנֵנוּ

 

 

 

לִחְיוֹת.

 

 

 

 

 

דוד ברבי מושיט את קצות אצבעותיו ומתבונן במרחק הנגיעה שהן יוצרות עם הנשימה –

 

 

 

מתוך הנשימה משתרטט העולם, אנשיו, זמניו. מתוך הנשימה מצטיירים הטעמים, הריחות, התנועה.

 

 

 

וקצות האצבעות אינן נשמרות –

 

הן עושות – העשייה היא ההידפקות על הנשימה.

 

כלומר, מרחקי הנגיעה נאמדים בגמיעה ארוכה של החיים, אלא שפעולת ההערה פנימה נמדדת במילמטרים דקים ושקופים.

 

 

 

המתח בין העוצמה של ה-גדול לבין הלמוּת ה-קטן הוא מתח נפלא בספר השירה הנוכחי של ברבי, הוא מהלך את המטוטלת כמו מטרונום המיועד לא לדייק את הקצב אלא לתרגם אותו.

 

 

 

זו אחת ההרגשות המיוחדות כשקוראים בשיריו של ברבי –

 

זרימה של אוויר – שמתרגמת את הטבעיות, את החושים, את המחשבות- 

 

למקומות, לזמנים, לפעימה.

 

 

 

המעבר בין מימד למימד – יוצר תרגום שהוא מחד – תרגום סימולטני, תרגום של המתרחש בו בזמן, בו ברגע, ומאידך – תרגום כמעט אקדמי, לומר תרגום שמתרחש לאורכן של שנים ומדקדק את עצמו בהשוואת שיקופיו שלו.

 

 

סֵפֶר רִאשׁוֹן

 

 

 

 

 

 

 

כְּמוֹ טַלְלֵי בֹּקֶר

 

 

 

עַל קָדְקֹד צְמִיחָה

 

 

 

שֶׁרַק אֶתְמוֹל

 

 

 

נוֹלַד

 

 

 

 

הנה בדיוק. האגל העדין והיפה הפוקח את הזמן כבר נמצא במעלה – בקודקוד הצמיחה, כמו שומר על קוד נסתר של עלה, של פרח, של עץ, של אדם – והזמן של העכשיו

 

והזמן של הדימוי

 

נבקע מן האתמול, מן הלידה – ששוב רוחשת בתוכה סיפור אחר, קדום, בראשיתי.

 

 

 

והשיר היפהפה הזה, מבטא בעיניי את אשר ניסיתי לומר – מרחקי נגיעה של תרגום בין מימד למימד בהלמוּת הרוח –

 

 

 

כך נראית שירתו מלאת הפְּנים של דוד ברבי, כבדו את עצמכם בספרו החדש,מרחקי נגיעה.

http://indiebook.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%97%D7%A7%D7%99-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%94-2/#more-1044