ברבי דוד משורר ומוזיקאי
שלום לכולם
לקראת ההשקה ב31.10.2012 אציג לפניכם שירים מהספר "מרחקי נגיעה"
אָמַר לוֹ
אָמַר לוֹ: "כְּמוֹ כְּאֵב לֵדָה",
לֹא אָמַר כַּמָּה כְּאֵב יֵשׁ
בְּכַמָּה.
רָצוּף כָּל פַּעַם
מֵחָדָשׁ
וְאֵין חַיִּים מֵהַכְּאֵב
אֶלָּא רַק קְרַב
פָּנִים
אֶל פָּנִים
שֶׁל הַנְּשָׁמָה
הַקְּרוֹבָה
לְעַצְמוֹ
לַעֲצַבֵּי הַמֹּחַ
הַמְקַצְּרִים דֶּרֶךְ
.jpg)
אהבתי. דו קרב של האדם עם עצמו.
מוח שולט בכאב. אולי. הרי אחרת היינו או מתים, או חיים בלי התחושה. תחת הפנוזה מתמדת.
יפה.
תודה לך אביטל
הנה החג היפה חלף ועכשיו צריך לחשוב ולחמול
דייקת במה שכתבת
. "דו קרב של האדם עם עצמו".
זה לא קל ולפעמים בילתי אפשרי אך מנסים
שיר מעניין. לקרוא שוב.
רות
תודה רות
כן אני חושב שצריך לקרוא יותר מפעם אחת
חג שמח
תארת יפה את הקרב של הנשמה עם החלקים הרגישים והתבוניים באדם.יופי
עפרה
תודה עופרה
תודה על דברייך
חג שמח
שיר יפה דוד
מעניין הבחירה הגברית בכאב לידה.
חגים שמחים ושנה טובה
תודה רקפת
שנה טובה
אכן מעניינת הבחירה
אני חושב שבהרבה מקרים הנשים מתארות את כאב. הלידה ככאב החזק ביותר
לפחות ברוב המקרים
אני בזמנו לא הייתי נוכח אם כי בלידת מלקחיים חוויתי את כאבה
לא פעם אחת שמעתי נשים שאומרות אתם לא יודעים מה זה כאב אמיתי
הכאב האמיתי הוא בלידה
ומה שהכי חשוב הוא שאנחנו הגברים לא יכולים לבדוק את התחושה הזו ומקבלים את העובדה כמות שהיא
אבל כפי שאת מבינה זה לא העניין המרכזי בשיר