בְּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה
אֶבְרָא–כְּדַבְּרָה קָרָא הָעוֹרֵב
עַל חוּט הַחַשְׁמַל הַקָּרוֹב
מֵצִיץ לְחַלּוֹן חֲדַר הַמִּטּוֹת שֶׁלָּנוּ.
אַבְּרָקָדְ-בְּרַח עָנִיתִי.
אֲנִי תּוֹהֶה אִם לָמוּד נִסָּיוֹן הוּא
וְלֹא חוֹשֵׁשׁ לְהִתְחַשְׁמֵל,
אוֹ שֶׁהַהִסְתַּכְּנוּת טְבוּעָה אֶצְלוֹ בַּדַּם
אֲנִי נִשְׁבַּע לָכֶם שֶׁהוּא מְבַקֵּר קָבוּעַ
אֲנִי מְזַהֶה אוֹתוֹ לְפִי קוֹלוֹ
הַצּוֹרֵם בְּאֹפֶן הַמְּיֻחָד רַק לוֹ
בֵּין טֵנוֹר וּבָּרִיטוֹן
בְּרָא-קָדַבְּרָא-אַרְבַּע.
אִם הוּא רוֹצֶה לְהַרְשִׁים אוֹתִי
כְּדַאי שֶׁיֵּדַע:
לֹא מִמֶּנוּ אֶלְמַד פִּתּוּחַ קוֹל.
יפה שמעון
הצלחת להביא את התמונה אל מול עיניי
שיר יפה. אוהבת עורבים וחוץ מלתת ביטוי מדויק לצליל הקול, נתת ביטוי לפן המכשף שלהם. תמיד נראה לי שהם גלגול של משהו שתכף אברקדברה ופוף!