בננות - בלוגים / / "ונפשי יודעת מאוד וסודך נעלם מי ישיבנו"
חיה אסתר
  • חיה אסתר

     נולדתי בירושלים ואני מתגוררת בירושלים, אוהבת את החיים, חיה את החיים, רוקדת את ההוויה, בשמחה, באהבה, בנסיקה לגבהים וצלילה לתהומות. משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב. ספרי השבעה עשר, "מראה חלום" יצא לאור השנה. שלושה מספרי תורגמו לצרפתית, סיפורי תורגמו למספר שפות. שירי פורסמו באנתולוגיות שונות. הצגתי בתערוכות יחיד רבות. השתתפתי במספר רב של תערוכות קבוצתיות. שהיתי בסיטה דז ארט בפריז חמש פעמים, שָׁם יָצַרְתִּי אהבתי רקדתי בלי גבולות בלי מעצורים. שהיתי בירינטון מנור- אוקספורד, במשך חצי שנה של שיכרון, יצירה, ואהבה.

"ונפשי יודעת מאוד וסודך נעלם מי ישיבנו"

 
 
 
 
 
"וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד
וְסוֹדְךְ נֶעֱלַם מִי יַשִּׂיגֶנּוּ"
(תהילים קלט' 14, "כתר מלכות", ר׳ שלמה אבן גבירול)
 
 
העבודה מבקשת: ליצור תחושה חסרת גבולות  השואפת אל המרחב האינסופי.
 להנכיח מירקם על גבול המפשט השואף להגיע אל האי צורה, המושך להתכנסות והתבוננות.
 
החוויה המתנקזת לְמִרְקָם זה היא כעין מעטפה רוחית הנובעת מהפנימיות שלי ומוצבת לפני בקירות ללא קירות של מקדש רוחני פנימי ונכסף.
האווירה מתרחשת במעין תָּוֶךְ שבו נע המרחב עם הרוח הקלה הנושבת בנייר.
בתוך החלל הזה נפרשת המילה: "קְדֻשָּׁה" שנבטה מתוך החוויה הצפה מתוך מעמקי הנפש.
 
הנכנס פנימה אל תוך החלל, אפוף במשהו חף ממילים, כשאותיות ללא משמעות סמנטית שטות באויר, והנייר הוא מסך שקוף שנדמה מנפנף בכנפי הרוח, שנדמה שעוד רגע יתמזג במופשט לגמרי.
עבודת הנייר השקופה, הדקה , הארוגה במרקם חי וזורם והמרחפת ללא כוח כבידה כמעט, מנכיחה שפה רוחנית הבנויה מאלפי אותיות שאני טווה וכותבת בכתב רהוט. זה צירוף אותיות ללא משמעות סמנטית, על פי ובהשראת ספר יצירה,זו שפת הרוח באי שפתה הנארגת בהוויה.
בחומריות השקופה שלה, העבודה היא חלק מהמארג של גוף ונשמה, כלי ותכולה, גשמי ורוחני, החיים זה בזה וזה מזה. אלפי אותיות תלויות באוויר, אותיות שכמעט ולא נראות, שזורות ברקמה המזכירה עור חי, מתנופפות ברוח הקלה ומשתלבות בעיגולים הניגרים אל הנייר והחלל, עיגול בתוך עיגול והאור הנשקף דרכן הוא כאשנב לאינסוף, כצוהר למציץ ואינו נפגע.
בהירות העבודה, תחושת החיות הזורמת ממנה, זו מהות המנהירה אווירה. הנייר אוורירי עד שנדמה שהחלל אינו בנוי כלל על צורה, אלא על העדר צורה. מוחשיות הנייר היא כמסך שקוף שנראה כי עוד מעט יעלם במופשט.
אין כאן מתן תוקף למוחלטיות המוחש שמאחריו נעלם זכרון האינסוף מן התודעה אלא להפך, האווירה מושכת בערגה אל האינסופי, אל האונטולוגיה של היש. מצויר כאן האי ציור של האינסוף.
זו שאיפה לדממה. דממה מוארת.
 
 
מה שכתבתי בקטלוג התערוכה, "פיוט רגש מחשבה", על עבודתי המוצגת בתערוכה.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

9 תגובות

  1. "מצוייר כאן האי ציור של האינסוף"
    דברים שהם ממש שירה כתבת בקטלוג ,חיה אסתר, ומענין ביותר לצפות בעבודתך המנסה לתפוס את הלא גשמי בגשמי את אינמקום במקום
    תודה שהבאת

    • "מצוייר כאן האי ציור של האינסוף" תודה חנהלה, שמחה שהעברתי במילים את התחושה. אתמול בפתיחת התערוכה היו הרבה אנשים שחשו בדיק כך, עוד לפני שקראו את הכתוב במילים. ובמיוחד חברתי בלהה אליהו "זה ממש כאן בלב, זה נכנס אלי" אמרה לי חברתי בלהה אליהו. באמת הערב אתמול היה ערב של התרוממות הנפש. חיה אסתר

  2. רונית בכר שחר

    בהצלחה בתערוכה חבל שלא ניתן לראות את העבודה פה. אבל היבעת במילים משהו ממנה. ותודה גם על הביקור אצלי. (:

  3. היי חיה
    מזמינה תמונות דחוף,
    אני אוהבת את עולם הדימויים שלך
    להתראות טובה

    • תודה טובה, יש לי בעיה עם העלאת התמונות לפוסט, כרגע שאוכל להעלות אשלח לך. כף לי שאת אוהבת את הדימויים

    • תודה טובה, יש לי בעיה עם העלאת התמונות לפוסט, כרגע שאוכל להעלות אשלח לך. כף לי שאת אוהבת את הדימויים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחיה אסתר