חיה אסתר משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב
כּוֹתֶבֶת אֶת סֵפֶר חַיַּי בְּעַצְמִי
בְּלִי תּוֹלָדוֹת
בְּלִי אַשְׁמָה
בְּלִי בּוּשָׁה
כְּלוּם
אֵין שֶׁקֶר
אֵין זִיּוּף
לֹא פֶּצַע
לֹא זֻהֲמָה
לֹא מֻגְלָה
קְלִיפּוֹתַי נָשְׁרוּ
אֵין לִי תּוֹלָעִים בַּנְּשָׁמָה
מְעֻרְטֶלֶת
חָפְשִׁיָּה
כָּל נְשִׁימָה מַנְצִיחָה צְלִיל בָּרְשׁוּמוֹת
בְּכָל זִיעַ מִתְגַּלֶּה צִיּוּר חַיַּי
מוּצֶפֶת
אוֹהֶבֶת אֶת עַצְמִי נוֹרָא
בְּרֵאשִׁיתִית
מְסֹעֶרֶת רוּחוֹת
מַצְמִיחָה כַּנְפֵי זִיו פְּרוּעוֹת
דַּפֵּי הַנֶּפֶשׁ מִתְמַלְּאִים
מִתְרַבִּים עָפִים חוֹזְרִים נֶאֱסָפִים
כָּאן וְעַכְשָׁו מְפַכֶּה סֵפֶר חַיַּי
מְפַרְכֵּס בַּבָּשָׂר
מְתַזְמֵר אֶת הַדָּם
רוּחוֹת הַמַּיִם הָאֵשׁ הָאֲוִיר
עוֹשִׂים מֵעָפָר מַרְגָּלִיּוֹת
מְגַלְּפִים בִּבְשָׂרִי הִירוֹגְלִיפִים
וְכַמָּה כֹּחַ
וְאֵילוּ מְמַדִּים
מַדְהִים
בְּקוּלְמוּס הַנֶּפֶשׁ אֵין פּוּלְמוּס
כָּאן אֹדֶם קֶצֶף הוֹמֶה קְרִינָה
חֶסֶד נוֹשֵׁם
אוֹתִיּוֹתַי נִיצוֹצוֹת
נִקּוּדַי גִּצִּים
פִּסוּקַי חוּטֵי אוֹר פְּסוּקַי עֲלִיּוֹת
תּוֹעֲפוֹת רוּחִי אַהֲבָה בְּלִי הֲפוּגָה
שָׁמַיִם עִנּוּגַי אֲפוּפָה אוֹרוֹת
טוֹב בְּשָׂרִי חָשׂוּף
סֵפֶר חַיַּי נִכְתָּב מִנְּקֻדַּת בְּרֵאשִׁית
טְווּיַת מְעוֹפְפִים
שְׂרָפִים מִשְׁתָּאִים
דַּפֵּי הַשָּׁנִים לֹא עָשׂוּ לוֹ
הַלֵּב מְדַפְדֵּף בַּנְּשָׁמָה
מְדַבֵּר בִּי בְּקוֹל עָמֹק בָּס
נִרְאֶה בְּשָׁחֹר זָהָב
אֶת הָאֱמֶת אֲנִי מְעוֹפֶפֶת
אֶת הָאֱמֶת בֵּין דַּפֵּי שָׁמַיִם
עַמּוּדֵי אֲדָמָה
עוֹלַם הָאֱמֶת הוּא בַּלֵּב
כָּאן וְעַכְשָׁו בִּי מַמָּשׁ
וְלֹא אֵי שָׁם בְּהָגִיג מְעֻרְפָּל
בְּחַיַּי אֲנִי חַיָּה בְּעוֹלַם הָאֱמֶת
מְמַמֶּשֶׁת עַצְמִי
בַּמַּמָּשׁ בַּמּוּחָשׁ בַּמֻּרְגָּשׁ
מַמָּשׁ כָּאן וְעַכְשָׁו
אֱמֶת מִתְּהוֹם תִּצְמַח
מִנְּקֻדַּת הַלֵּב מֵהַמֶּרְכָּז
סְפוּגַת עוֹלָם הַבָּא
בָּאבִּי בָּאָה בּוֹ מִתְמַלֵּאת
מְמַשֶּׁשֶׁת מְטַפְטֶפֶת שָׁד
מַטְמִיעֵנִי מַטְבִּיעֵנִי מַזְנִיקֵנִי
אֵל בְּקִרְבִּי נִגּוּן גַּן נְשָׁמָה
תֶּדֶר פְּנִימִי
כִּי קוֹל הַלֵּב הַחַם דַּם הַנֶּפֶשׁ לֹא נָדַם
לֹא אֵין בִּי שֶׁקֶר
עוֹלַם הַשֶּׁקֶר הִתְאַדָּה
הִתְאַפֵּס נֶעְלַם
לֹא נִלְחָם לֹא דּוֹרֵס לֹא הוֹרֵס
הוּקַע
נִשְׁפַּךְ לַבִּיב
כְּבָר בַּלֵּדָה הוּקָא מִמֶּנִּי הִתְאַדָּה
מִזְּמַן שָׁכַחְתִּי מָחַקְתִּי תַּ'שַּׁקְרַן
מְזַהֵם פֶּצַע וּכְאֵב זָב כָּזָב
זוֹמֵם מִתְכּוֹנֵן לְכִבּוּשָׁיו מְסַרְטְנֵי הַנֶּפֶשׁ
מַסְרִיחַ מִטֻּמְאַת מֵתִים
מֵת לְגַמְרֵי מִתְחַזֶּה לְחַי
וְאֵיזֶה נִקָּיוֹן מֻפְלָא קָרָה שֶׁהִתְאַדָּה
רֶוַח הַצָּלָה
עוֹלַם אֱמֶת שֶׁלִּי
אַמִּיץ מָתוֹק עָמֹק
שָׁזוּר בַּעֲצַבַּי
מַרְטִיב מַרְטִיט הֵיכָלַי בַּתָּאִים
נִלְחָשׁ מֵעֵינַי בּוֹהֵק בַּבָּשָׂר בּוֹעֵר
תְּבוּנַת דָּם
כִּשּׁוּף תְּנוּעָה קִסְמֵי אֵשׁ
וְכָל כָּךְ אַהֲבָה בְּלִי הֲפוּגָה
מַה יָּפוּ פְּעָמַיִךְ
אֱמֶת עֵירֻמָּה עֲצוּמָה שׂוֹרֶפֶת
אֱמֶת פְּשׂוּקָה גְּבוֹהָה
עֲמֻקָּה טְמִירָה נוֹהֶמֶת
כִּי קוֹל הַלֵּב הַחַם
דַּם הַנֶּפֶשׁ לֹא נָדַם
מְעַרְבּוֹלוֹת פִּצּוּצִים
קַוִּים מַעְגָּלִים
צְבָעִים זוֹהֲרִים
נַחֲלֵי אֵשׁ גַּלְגַּלִּים
פִּתְאוֹם תַּעֲנוּג עַז
הִנְנִי אוֹפָן יְפֵיפֶה
שֶׁבְּתוֹכוֹ מַנְדֶּלָה שְׁלַל צְבָעִים
שֶׁבְּתוֹכָהּ כּוֹכַב שֵׁשׁ קְצָווֹת
כָּחֹל בָּרָק
שֶׁבְּתוֹכוֹ מְאֻזָּן מְאֻנָּךְ
מִצְטַלְּבִים עָבִים בְּצֶבַע שֶׁנְהָב
וּבַמֶּרְכָּז עָמֹק אִישׁוֹן שָׁחֹר
וְסָבִיב לָאִישׁוֹן נִיצוֹצוֹת
אָדֹם יָרֹק כָּחֹל מוּפָז
וְסָבִיב לַגַּלְגַּל הֶבְזֵקִים
וּשְׁנֵי חִשּׁוּקֵי זָהָב אֶחָד וְאֶחָד
וּסְבִיבָם גַּלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם זָהָב
וּבָאֵין קַרְקָעִית מַרְגָּלִיּוֹת מְפַזְּזוֹת
וּבַתָּוֶךְ יַהֲלוֹמִים שְׁמֵימִיִּים
וְהַכֹּל מִסְתּוֹבֵב מִתְמַלֵּא
זָז מִתְפַּזֵּר רוֹקֵד נֶאֱסָף לַמֶּרְכָּז
פִתְאוֹם תַּעֲנוּג עַז מִמֶּנִּי נִצְרָח
הִנְנִי חַשְׁמַל עָף
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם
בְּעַצְמִי מִתּוֹךְ עַצְמִי אֲנִי כּוֹתֶבֶת חַיַּי
מְמַמֶּשֶׁת עַצְמִי בְּעוֹלַם הָאֱמֶת
מִמֶּנִּי עַכְשָׁו
גְּדֻלָּה מַעְפִּילָה אֶל הַמַּשָּׁב
אֵיךְ גָּדַלְתְּ נִשְׁמָתִי אַתְּ יָפָה כָּל כָּךְ
נשמה יפה כזו, חייבת לקבל פרס נובל לעבודה שעשתה.
יקרה שלי תמי מהממת הרוכבת על "הנה הוא בא" שנים הנשמה הזאת עובדת ועבדה, ואיך את יודעת לחפור בשורש הנשמה. ולגבי העבודה , עייני בפוסט שלי, " "האמת על טיקרוס שלא טבע לא מת". חיה אסתר
איזו אקסטזה, איזה טמפרמנט!
הנה באת במגילת ספר כתוב עליך, מפרכס בבשר
מתזמר את הדם
ספור בריאה שלך , שיש בו ארוטיקה קדושה של הנשמה
חפה מכל שקר
כמה מרגש לחוש אותה כך
חנהלה זה קורה כאשר חווים את ספר החיים בגופינו בעצמנו. והרי אמר כבר רשב"י לתלמידיו (בספר הזוהר), שחטאו של אדם הראשון היה, שהסתפק בעץ הדעת ולא אכל גם מעץ החיים.אני כותבת את ספר חיי בעצמי. תודה על התגובה היפיפיה יקרה.
חנהלה זה קורה כאשר חווים את ספר החיים בגופינו בעצמנו. והרי אמר כבר רשב"י לתלמידיו (בספר הזוהר), שחטאו של אדם הראשון היה, שהסתפק בעץ הדעת ולא אכל גם מעץ החיים.אני כותבת את ספר חיי בעצמי. תודה על התגובה היפיפיה יקרה.