ביום ההולדת שלו בן שישים בונה באר בגינה
הגינה והאיש שומרים זו על זה
דימוי של באר זכרון לא מכאן הולך ועולה
עבר שבוע ,פתאום צמחו כל הצמחים וכיסו את הבאר
עכשיו היא נראית כמו באר מתפאורהשל סרט בווארי
אומר אבישי.
פוסט שני שמוקדש לאבישי בן זוגי ליום הולדתו השישים.
הפוסט הקודם
אבישי מטפל באמנות וגנן של שישי שבת חגים חופשות ומועדים לשמחה.הבאר הזו נוצרה ביום הולדתו מכל מה שהשאירו עובדי הכביש לפליטה. זוכרים?
לפעמים גם אני שוכחת…
לצערי הרב
הי וויג"דאן
מה זה, אתם גרים ביער טרופי ?
איזו גינה מקסימה.
נוגע ללב הצילום והגיל 60 הזה,
ואתם זוג שהגיע יחד לגיל 60, שזה גם הולך ונעשה נדיר בעולמנו, וזה מרגש בעיניי.
אני מסתכלת על הוריי .. וזה מרגש עד מדמיע.
רוניתי מןזמן לא שמענו ממך
תודה
זה הכל הגן שהוא טיפח 30 שנה אני שם רק אורחת.ועכשיו פתאום הבאר הזו.
אני גם מתפלאת שנכנסתי האמת,
נהייתה לי מלא עבודה ועיסוקים,
אני שונאת את זה וגם אוהבת.
פתאם אני אדם רציני ועסוק…. פיכסה.
גינה שמטפחים 30 שנה……. וואו
אני לא הייתי יכולה מרוב נוסטלגיה.
כבר עכשיו קשה לי קצת עם הדירה השכורה הזו, אני גרה בה בערך 10 שנים … וכבר יש לי נוסטלגיה אליה כשהייתי בה צעירה יותר …
מכירה את זה, שכשאת נמצאת במקום מסויים את יכולה לחוש עצב נוסטלגי לגבי אותו מקום עצמו, אבל של לפני כך וכך שנים.
זה קשה.
כי זה אפילו לא געגוע למקום אחר,
זה געגוע לאותו מקום בזמן אחר, ואת זה ממש אי אפשר להשיג או להגיע לשם,
זה עבר, השתנה, חלף היה, מת אפילו.
ונדמה לי שמת זה קשה לנו כבני אדם לתפוס או לאהוב.
ובאר …. זה מקורי.
ויפה מאד האמת.
אבא שלי הוא גנן כזה.
הוא עשה מפל מים קטן אפילו וכל מיני פסלים סביבתיים.
היום למשל הוא עשה מן דימוי סוכה,
פרש בחוץ בין קרשי הפרגולה, מלא מלא מפות וסדינים, ומלמעלה את האוהל חרמון מפעם … ותלה קישוטים קנויים של סוכות בשביל הנכדים.
באתי וזה היה נראה בדיוק אבל בדיוק כמו האוהלים של החד הוריות ליד קרית הממשלה.
ואלה היו לפחות שני פוסטים יפים
האחד- הדירה שאת גם גרה בה וגם מתגעגעת אליה. אני לא שמעתי את זה אף פעם
והשני הדמוי אוהל מחוסרי הדיור בגינה של האבא המקורי שלך והמצחיק.
נו יאללה. פה כולם מכורים . את מנסה להשתחרר?
תודה, נשמה.
אני הולכת להפציץ בפוסטים,
את מהזה תתחרטי שנתת לי רעיונות.
כשתכירי אותי יותר תביני, שלתת לרונית רעיונות זה להזמין צרות.
:))
למי יש עוד כוח לקרוא את כל הטירופים שלנו כאן ? לא ייאמן.
לדעתי יעל ישראל מהזה צודקת שהיא רוצה להשיג לנו יותר קהל ע"י לינקוקים (למרות שטרם לינקקתי).
אנחנו כאן כולנו אוהבים להיות על הבמה, וחייבים אבל חייבים, גם כמה אנשים, אפילו שיהיו 10, שאוהבים גם רק לצפות, ככה כמה כאלה שלא חייבים מיד ליידות אותך בפוסטים משל עצמם,
אלא רק יושבים כמו מתוקים ומאזינים ….
:))
זר לא יבין זאת.
go go go
האמת, מירוש ?
התעייפתי מהשטויות של עצמי,
ונראה לי שבמקום שוב להשתולל עם הדמיון אלך לסיים ללמוד איזו תוכנה שהבטחתי ללמד מישהי שאשכרה מעוניינת לשלם ל-י בכדי שאלמד אותה.
(גם ככה היא התחילה לחשוד שאני הרבה יותר מוטרפת ממה שנראה, וזה לא נעים לי בתור מורה…)
לילה טוב ואוהב.
הי מירי
איזו גינה יפה. אבישי שלך מלך.
וגם רואים את השקט שלו כשהוא עובד בגינה.
אני מצטרף לרונית: שני אנשים שחיים יחד כל כך הרבה זמן זה ענין שהולך ונהיה נדיר בימינו. והאהבה שביניכם (לפי הצילום והמילים) נותנת תקווה לנו בתחילת דרכנו הזוגית.
ורונית, הדברים שכתבת על הדירה שלך כאבו לי, משום שנגעו בעצב החשוף של הנוסטלגיה לא לדברים שהיו כמו לדברים שהיינו. הזמן. הזמן.
תודה מיכה
את הסיבות לנאמנות אני חושבת צריך לחפש בגנים. אני גם חושבת שזה שיש לשנינו עולם עשיר כל השנים מאוד עזר. מצאה חן בעיני תגובתה של סיגלית כאשת בלוגר. היא ביקשה להכנס ללוח הזמנים שלך. זו דוקא ערובה לחיים מעניינים ב י ח ד
הרי גם היא יוצרת ועסוקה . אישה אישה.
היי מיכ.
כן, לפעמים זה מכאיב, הנוסטלגיה.
לא יודעת לגביך, אבל לגביי דווקא כל נוסטלגיה אליי כמו שהייתי בעבר כמעט ולא מכאיבה, כי היום תמיד תמיד יותר טוב לי מפעם, ככה זה מזל גדי, משתבחים עם ה
שנים, אני בטוחה שככה זה גם לגביך.
אבל יש משהו בגעגועים לעבר, ככה סתם, געגועים לעבר, כי הוא משהו שנטש אותנו, והוא לא יהיה יותר, הוא מת, והפרידה הזו קשה לי קצת בכל פעם.
שלא נדבר על זכרונות ילדות ….
נגיד פרוייקט כמו להגיע לחצר בית הספר היסודי שלך ולראות את אותם חפצים היום, ניסית ??
זה לא ייאמן ההשפעה של זה.
הכל קטן הרבה הרבה יותר, כמו בדגם מוקטן של בית שני,
והחוויה כמעט מיסטית.
כיף של גינה. יהיו דגי זהב?
אבישי שלך מזכיר לי שחקן ישראלי מבוגר, שמופיע הרבה בסרטים על קיבוצים, שכחתי את שמו. כל כך דומה לו.
איזה דגי זהב. זה נורא עמוק. על הפה תשב קערה שתסתום את העומק ובה צמחי מים.
Digging downwards to get upwards
Love your new photo
נפלא!
פםטורליה כזאת!
מי יתנני עציץ.
אין כמו לגדל את היצורים הירוקים. השימחה כשזה מצליח והעצב כשזה לא. האחריות והליווי שלהם.
מומלץ בחום (לא רב שהצמחים לא יתייבשו) – אבישי נראה צומח איתם!
הי מיכל עלא כיפאק. איזו מיכלה את?
מיכל ברגמן
הגן הקסום
אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לסטודיו שלך,
הצלחתי להתבלבל שם באיזה שבילון מבוך מבוי סתום,
מאוד אהבתי את זה אז ובכל פעם שאני רואה את ההשקעה ואת היופי אני אוהבת יותר
הבאר נראית מושקעת מאוד!
מזל שאני אוטוטו אראה אותה בלייב:-)
מזל טוב לאבישי
תודה על הצבים
בקרוב הדגים
מירי היקרה
יום הולדת שמח לאבישי בן שישים. הבאר הוא מתנה יפה ומסמל את האושר וכל מה שמתלווה אליו. תמונות של הגינה יפייפיות.
יעל איזו ברכה נהדרת
תודה!
הוספתי תמונה של הבאר כעבור שבוע.
גם זה לא סופי.מתיקות בווארית תפאורתית. אבישי עוד מהרהר בזהותה…
ראינו את הבאר המוכנה
בדימדומים של מוצאי שמחת-תורה.
וזה נראה נפלא.
בצילומים באור יום מלא ובשלבים של
התקדמות הבניה
הבאר נראית כמו תפאורה–
לחגיגת יום הולדת.
לאבישי ברכות עד 100 כמו 20!
וביחד עם מירי
המון נשיקות וחיבוקים
נורית
תודה יקירתי
את מפתיעה אותי
אור הדמדומים של שמחת תורה…שיר כתבת פה.מי אמר שאין גלגולים בחיים האלה.
תודה