הפלצנטה של תומר
שבעצם נועדה לקבורה
עברה שימור בתבנית גבס
ואחר כך נוצקה בפורצלן
ונצרפה ב 1200 מעלות צלזיוס
ונצרפה ב 1200 מעלות צלזיוס
וכל זה
כדי שמישהו יראה
שלתומר הייתה פלצנטה
אחרי שהוא נפרד ממנה
כדרך הטבע
כן
הייתה לו פלצנטה
שלייה בעברית
שולית
אבל מה זה חשובה
לזמנה .
אבל מה זה חשובה
לזמנה .
פורצלן , קוטר 35 ס"מ
נורא יפה בעיני. חושני, טיפל"ה מבעית, ונורא נורא יפה.
תודה יעל.מזל שאת שמה לב אלי כאן בבלוגיידה,בין כל הסופרים והסופרות. אכן לא פשוט הנושא.כ מו כל הנשואים שלי בשנים האחרונות.תחשבי שוב אם זה יתאים לסלון. כל סלון. לדעתי לא. ובאמת שלא איכפת לי. כמו שאמר המורה להתעמלות שלי. באמנות כמו באמנות. ומה שיהיה יהיה. הפלצנטה באמת זכתה לקבורה מכובדת בחצר מתחת לגומא. כך מקובל כיום בלידות הטבעיות. קיבלתי אותה מחברה מילדת טבעית . ההורים והילד כמובן ייודעו לגבי התהליך והתוצאה. ומוזמנים לבקר אותה. הפלצנטה- בעיני-אגב-היא משל לאם שסיימה את תפקידה החומרי לפחות.
מאוד. יש בזה משהו עצמתי ביותר.
תודה ענת כבר חשבתי שרק יעל תעודד אותי הפעם.כמו שהיא עושה לרבים מאיתנו. הפתעת אותי. הקישור לאתר או בלוג שלך לא עובד. מעניין אותי מי את אם בא לך להוסיף קישור שעובד.ואם לא אז סתם תודה
שלייה, כל כך חשובה שאיננו יכולים אפילו לתאר לעצמינו.יפה שאת מטפלת בנושא. השלייה שפרסמת סטרילית משהו, חייה אזלו. הילוד כבר לא נזקק לה.
ושוב אני מוצאת עצמי עונה לך תשובה דומה להארתך בסמטת הרכבת-החריטות-סטרילית משומרת כדי לשמר את הזכרון שהיא בכלל היתה שם. הנכחה של מה שעלול להעלם- בכוח העשייה האמנותית,הכוח המבורך שניתן לנו. לך ולי.
מאידך סטריליות-כן אולי מבחירה כדי לעדן את הבשר האדום לספירה רוחנית יותר.אולי נסיון לראות את הרוחני שבתהליך הלידה. לידה רוחנית?יש אם כך משהו בדברייך ותודה שכיונת אותי לכך.
השילייה שלך נראית כמו עץ החיים
אני אוהבת אותה כזו עם נימים וורידים מעבירי חיים
היא לא מתה אולי חלקית סיימה תפקידה
אבל חלקה לא נגמר
thanks my love
העבודה נהדרת. עצם זר שהונח לפנייך ואת תוהה כיצד הוא אפשרי. ומשום שהמילים חשובות לי – האם את כותבת את השירים תוך כדי עבודה, כהכנה ליצירה או לאחר מכן?
תודה אורי
פעם כתבתי רק שירים
אחר כך למדתי קרמיקה
ואחר כך החלטתי שאני אמנית-קרמיקה וחומרים אחרים.
מידי פעם אני כותבת שיר ומכיון שזו אותה אישה אני מחפשת בעבודותי את אלה שיידברו את השיר. לא פרסמתי יחד כמעט אף פעם. לא מתאים לתערוכה , לאנשים אין סבלנות כשהם עומדים מול העבודה בתערוכה. הבלוג איפשר לי זאת.
במקרה העבודה הזו קודם נוצרה והשיר התאים עצמו אליה ובעצם תאר את הכנתה וניסה להבין למה נעשתה- כל זאת עבור מגזין A5 הראשון . לסיכום אותה בת אדם אותו נסיון לומר את מה שאין לו בעצם מילים בכלל כמו באהבה,כמו בשירי האהבה שתרגמת.
עבודה הזו, שכבר ראיתי אותה אגב בפורום או באיזו במה אחרת וירטואלית של מירי פליישר, הזכירה לי רגע ענק כשליויתי חברה ללידה לפני כמה שנים. אחרי הלידה פרשו המילדת והסיעת את השלייה באויר ופתאם ראיתי את העץ. בעצמי הייתי קרובה ללידה ביום ההוא, והבנתי שיש לי עץ כזה עכשיו בבטן, שמגדל פרי. הרבה רגש התרגש והתרוצץ אז, פליאה ויראה. מה שמשמח אותי בעבודה של מירי שהרגש הזה ברבות השנים קיבל צורה של אהבה.
התגובה שלי התפרסמה ללא שם. זו אני. להתראות בפורום
תרצה (השנייה?)
תודה על ההשתתפות וההתייחסות.
מעניין אותי המשפט האחרון
"מה שמשמח אותי בעבודה של מירי שהרגש הזה ברבות השנים קיבל צורה של אהבה"
כן. משהו שמעבר להולדה, כוחות הלידה שעוברים לפאזה רוחנית יותר-למשל אהבה,חוכמת הגידול והבנת התפקיד ההורי ברמה הלא קונקרטית . זו השאיפה שלי כרגע בחיים ובאמנותי גם יחד.
וואו. וואו. וואו. פשוט וואו.
מירי, עבודה על הרחם מרגשת אוספת אל תוכה לבן על אדום- את השולי המרכזי, הגשמי הרוחני, הבפנים בחוץ, ויש לה שם והיא של תומר ולא של תומר, שייכת לכל העולם. ניפלא
תודה אורה יקרה
רק האדום לא ברור לי איך הגיע
הכל במודע – לבן