יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא.
יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.
יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו , …
יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ…
כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה–יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
פורצלן
(מתוך בראשית פרק כ"ח )
וואו. גם הפסוקים גם הצילום גם העבודה. כשהמקום שלך אפילו האבן נהיית לך כרית.
מיכל הנה הבהרת לי את משמעות המילה מקום בפרק הזה שהוא כמובן גם האל וגם המקום , אבל לא הבנתי איך הוא ישן שם כל כך טוב על האבן הזו. "כן כשהמקום הוא שלך – גם וגם- אפילו האבן נהיית לך כרית."מקום-אל,שטח וממש אדמה שמוזכרת שם לא מעט. ואדמה היא החברה שלי אם כי כשהיא לבנה .
הפורצלן הזה עושה חשק להעביר עליו את היד. מגע פורצלן. זה קר?
אני בדיוק קוראת את התנ"ך.
תודה שלי קר קר אבל קיויתי שהחריצים המבריקים בכל זאת יישדרו איזו זרימה אבנית פחות מקרח.
מירי אייייזה יופי. בת שלי בדיוק למדה את הפרק הזה בביה"ס. אני הולכת להראות לה מחר על הבוקר. תודה תודה.
תודה לך אומי
אוי מירי, היית צריכה לראות את העיניים שלה! היא מוסרת שזה מאד מאד מאד יפה!
לפרוייקט כרית של אומי ?
אהבתי מאד את הפורצלן השביר ההוא,
עושה חשק להתפיח כרית.
והאבן עושה לי איייה, ויש שם גם לא מעט צמחייה מעורבת בנעשה.
רונית תודה. את רואה ליעקב לא כאב
אולי בגלל הטחב 🙂
זה הומאז" יפה ביותר. אגיב לך בפוסט.
יש משהו מעורר שאלות באבן הפורצלנית הכרית המחורצת, סדוקה, כאילו אין לסמוך גם על כרית הלובן הזו. היא משדרת כרית מתפוררת. אצלי מעורר כאב.
חיבור מדהים בין מילים לאבנים. היכן יש עוד אבנים כאלה?:)
ממש יפה ומקורי…
שושנה ויג
תודה שושנה
עם המילים אני הרבה פחות בטוחה ובתנך מצאתי אותן.
אכן אורה
כרית כמו אנשים מחורצת , מתפוררת , ועם זאת תתפלאי עד כמה כל החלקים מחוברים היטב. אולי זו אבן קצת יותר אנושית? נתת לי חומר למחשבה.
מזלנו שלמרות החרוצים היא שלמה.
תודה אמיר אחכה .
מירי, תודה.
אוח הכרית פורצלן הזאת עושה לי את זה.
הכרית מן הטבע גורמת חשק להשעין עליה גב כואב מטיול ארוך, בדיוק כמו יעקוב, וכרית הפורצלן מזכירה כריות מפעם, בבית סבתא, כשציפית היתה לבנה, קשה ומעומלנת כמו אבן. היחס בין שניהם הוא זה שיוצק משמעות והפסוקים הם תחרה עדינה שטווה את חוטי הקשר.
כרית מפורצלן
הדבר האחרון שאפשר לחשוב עליו.
מילא האבן של יעקב, כאבה לו בראש
אבל אבן מפורצלן גם כואבת וגם עלולה להישבר.
אם לא היית כותבת ממה היא עשויה, לא הייתי מעלה בדעתי,
כי היא נראית רכה כזאת ונעימה, בדיוק הכרית למלאכים שירדו בסולם של יעקב.
איזה יופי מירי. איזו השראה מדהימה.
אני אוהבת האומנות שבך.
"עבודה לבלוג" .יפה מאוד. אבן החלומות.
הראשון מרשים ומתאים מאוד לפסוקים.
השני, וזה היופי שבו, באמת מזכיר כרית, אבן שהפכה לישות שקוראת לשים עליה את הראש.
היי מירי, כל כך שלם, הכרית הזאת והזאת… אני אוהבת את המציאות בתוך הקסם עם הפסוקים…
זה עושה לי מחשבה על תערוכה כזאת על רך קשה, וכל הבחירת מקום לשים את ראשו.
להתראות טובה
היצירות שלך תמיד גורמות לי להחסיר פעימה.
מירי, נפלא. הצרוף של הסלע והכרית מפורצלן.
עדנה
חברים כל כך הרבה תגובות יפות ומרגשות תודה לכולם . המון רעיונות המון תובנות חומר למחשבה חומר לחימום הלב. תודה.
אוי, איזה יוםי מה שעשית.
יופי, כמובן.
תודה לי