בניגוד לשלושת הגביעים המדממים שהעליתי בפוסט הקודם ונוצרו לפני כ10 שנים
מעלה עבודות אחרונות אלה שפשוט שימחו אותי.
הן לא גדולות. מסך המוניטור מטעה ונותן להן תוקף שעוד לא הצלחתי להעתיק למציאות.
כבר שנים אני טוענת שטוב להן המחשב ולא מאמינים לי. טוענים כנגדי שזה לא אמיתי. ואני שואלת מה אמיתי?
בכל זאת אני מקווה שבתערוכה שהזמנתה ממש ממש בדרך ,הן ייראו בכל זאת . איכשהו עבודות גדולות עובדות . אבל אני מעדיפה אותן בגודל שיוצא לי . תספרו לי כשתראו.אבל באמת…
בינתיים הפתיחה ביום שישי ב12-16 בצהריים ה21 לנובמבר ברחוב הרצל 16 קרוב לכל בו שלום.קומת הכניסה כולה שהיא בעצם אתר בנייה שהופסקה בו הבנייה.
22 ס"מ אורך . פורצלן שהכיל חומרים אורגניים לפני השריפה ועכשיו רק עקבותיהם נותרו.
פורצלן ,חומרים אורגניים שכלו בשריפה. קוטר כ22 ס"מ
2 קינים שהועפו ממקומם בסערה
לשעבר
ועכשיו פורצלן שרוף ועליו עקבותיהם השמורים
כ17 ס:מ אורך כל אחד
שבריריות הפורצלן עם שבריריות החיים. מופלא. (האמת שיש אצלנו באמת נטיה להיות נורא מתוקים כפי שהעירו כאן – אבל מה לעשות שאני אוהבת את העבודות?)
גם אני אוהבת אותן מיכל…:)
כתבת לי משהו לא ברור בתגובה לעבודות הקודמות.אולי היתה שם ביקורת. באמת אל תחששי אשמח אם תבטאי ספקות .
מירי, כרגיל את מעבירה בי רטט. והקשר בין הקנים לכף הרגל מרשים במיוחד. מחכה לתערוכה.
דרך אגב- בהזדמנות זו אני ממליצה לכל מי שטרם ראה, לבקר את התערוכה של לוסי. תערוכה נהדרת.
הי שירה תודה
חבל שלוסי לא שמה תזכורת
מירי העבודות שלך נוגעות בי במקום מיוחד, קשה להסביר, אבל הן הדבר האמיתי
תודה חני 🙂
מירי, זהו מין קסם. האורגניות של כפות הרגליים בוקעת מן הפורצלן דווקא דרך הכלייה וההתפוררות שלהן.
בהצלחה בתערוכה!
תודה אמיר על ההתייחסות המעניינת
קצת מוגבלת פיזית כרגע ולצערי הפסדתי את הבוטו-אמיר אור
מירינקה, אלה מהעבודות היותר חזקות וטובות שלך. וגם מבעיתות, בעיקר האמצעית והתחתונה. אני רואה בהן ביטוי חדש שלך, צד חדש שלך. כל הכבוד!
הי יעל היטבת להבחין גם אני חושבת שאני בדרך חדשה.
מחכה להזמנה שבדרך, וכבר רשמתי ביומן. יש משהו מפחיד במה שמתקבל בפורצלן, כמו מומיות מתפוררות.
מעניין שאני בחרתי לשים את הקן בתיבת זכוכית כמו הנסיכה הנמה, ואת הקפאת אותם, הנצחת ופורצלן כמו מסכות מוות.
העדינות של הפורצלן, ה"חוטיות" שלה עדינה אך פוצעת.
העבודות לא משאירות אותי אדישה, הן נוגעות ומרגשות.
לוסי תודה
חבל חבל שלא העלית תזכורת לפתיחה. בכל מקרה אבקר בתערוכה.
לגבי הקינים כבר שנה שלמה שאני מסתובבת מסביב לקינים . גם בתערוכתי הקודמת . הקן הנטוש. כך הרגשתי זמן מה עד שקלטתי שהילדים בונים קינים חדשים ויש המשכיות מבורכת.
השימור בפורצלן . או כל צורת שימור אחרת . שאלה של כיוון יצירתי .
שבריריות הרגל והקן מתעצמת משבריריות הפורצלן.
יש לי הרגשה שהן כה שבריריות עד כי מבטים חודרים מדי עשויים לשבור אותן
עבודות נוגעות ללב מאד מירי
מחכה לתערוכה
תודה ריקי . אכן שברירי. החלפתי חומר מתכלה בשברירי. לפחות צולם.
מצויין!
הקלות של הזיכרון מעורבת בשבריריות הפגיעה של האובדן..
קליפות שכאלה משמרות בתוכן את תמצית שבתמצית.
דוט תודה שאלה טובה . האם משהו נשמר? האם אנחנו לא בדרך לאנרגיה טהורה שהיא אמנם שמור כלשהו אבל האם יישאר זכרון? אה צניעות צניעות אני מייחלת אלייך בחיי.
בעבודות האלה ראיתי את המציאות כפי שתהיה
תודה מירי
תודה שולמית. מציאותכזו נדמה לי שבה כבר לא נדע . נהיה חלק .
מירי יקרה, הרגל מדהימה ביופייה. זה הזכיר לי את השיר "בפונדק קטן" שכתב אהרון שבתאי ושר בני ברמן..:
"האחת נשקה השנייה צחקה
השלישית את שפמו תקצץ
בפונדק קטן כך ישבו שלושתן
עם קברניט ולו רגל מעץ"
בהצלחה בתערוכה!
חהחהחה תמי
הכל נרקאה עצי משהו…
נראה
המילים של "פונדק קטן" הם של אהרון שבתאי ? איזה גילוי עבורי ! תודה תמי
עדין ,יפה ומביע.
תודה אביטל
העבודות יוצרות תחושה של לידה אבל גם
של סוף ונטישת החיים.
עוצמתי.
תאור ואבחנה יפים איציק. תודה
יפות העבודות מירי, חזקות, לא מסתדרות לי עם אתר בנייה, נראה איך יהיה, אוהבת את ההופעה שלהן במחשב, לצד הטקסט. הדוקומנטריות שלך מרתקת.
תודה איריס באמת בעיה להציג אותן במיוחד שהן לא גדולות . מתלבטת אם לכסות בקופסת פרספקס. במיוחד שחלק מהן גם שבריריות. מאידך מבחינה קונספטואלית הן מתפוררות במילא. והכל עפר ואפר ואבק בנייה…
אני מעמידה אותן בכל מקרה על פדסטל אבני איטונג. הכל ייבדק השבוע.
שמחה ששמת לב לטכסט
מירי, יכול להיות שראיתי היום את ההזמנה אצל טובה במייל, ועבודה שלך עליה? נשמע ונראה מעניין. אשתדל להגיע.
תודה לוסי . אשמח .
מירי, את נותנת ביטוי אחר למה שצפוי ורגיל לראות בחומר ופורצלן. הפכת את החומר למשהו אחר ולגמרי רק שלך. מאוד מאוד אוהבת את התוצאות!
תודה יקירה
הצילומים מטופלים כדי שייתקרבו למקור. מאידך ההופעה על המסך אני חוששת נותנת לעבודות ויטמינים שחסרים במציאות היומיומית . הבעיה העיקרית עכשיו להציג נכון ומדגיש
עבודות נפלאות, מירי, אוהבת מאוד את החומריות.
חושבת שיכול להיות מרתק דיאלוג
בין עבודותייך וצילומיהן.