מתדלקים

חבריא,
בשלושת הימים האחרונים מילאתי דלק פעמיים (נסיעות נסיעות…).

בפעם הראשונה נעמדתי לאחר רכב בתור של השירות העצמי. המתנתי והמתנתי והרכב לפניי אינו זז. מה קורה כאן, אני שואל את עצמי, תוך שאני שם לב שבתור השני בינתיים כבר הספיקו מספר מכוניות לתדלק. אני מתבונן ורואה שמזמן התדלוק הסתיים. היכן הנהג? מתחוור שהנהג "קפץ" לקנות וישרים.

בפעם השנייה – אותו דבר; אלא שהפעם אי אפשר למצוא את הנהג (ולרוע מזלי אינני יכול לעבור לתור המתקדם היפה, בשל איזה מחסום). אני מחפש את הנהג ולא מוצא. בינתיים ניגש אליי אחד המתדלקים ואומר לי, הלכו לקרוא לו. אני ממתין ומתרגז עד למאוד, אלא (כפי שכבר אמרתי לא פעם) אינני מתרגז שהתרגזתי… ואני ממתין. לאחר זמן לא מבוטל מגיח מהמעדנייה הסמוכה הנהג, זחוח כולו ובידיו קפה ועוגה ופיו גדוש בביס גדול.

אני מביט בו אך הוא נמנע מלהביט בי, ובכוונה (לא פחות) מתהלך לאיטו. הוא רוצה לגרות אותי לצעוק עליו, אני יודע בוודאות, וזאת כדי שיוכל להתנפל עליי ולצעוק עליי; הוא נראה כזה שמשחר לטרף. אני מביט בו בשקט והוא בשלו. באיטיות שיכולה להוציא אדם מכליו הוא מתחיל להתקשקש עם הידית והקבלה. והנה, הנייד שלו מצלצל. הוא (בשמחה) שולף ניידו ומדבר תוך שהוא עומד ואינו עושה מאמץ לפנות את המקום.

מה הייתם עושים?

הוא מסיים בניחותא את השיחה, נוטל הקפה שהניח קודם לכם על גג רכבו ונכנס. סוף סוף, אני אומר לעצמי, אפשר לנשום לרווחה. אלא, שכאן חולף זמן עד שהוא מסיים ברכבו את הקפה והעוגה ורק אז מוצא לנכון להתניע, וגם אז הוא עושה זאת בשיא האיטיות.

בזמן הזה, אולי שישה כלי רכב הספיקו לתדלק בתור השני. המתדלקים כל אותו זמן הביטו במתרחש בפחד גדול ובלא להתערב; בעיני אחד מהם ראיתי עד כמה כועס הוא.

מילאתי דלק, תוך שאני מהרהר שכנראה הסמיכות במילוי דלק איננה טובה (שהלא הרבה פעמים מתרחשים דברים דומים). טוב שיש לי במה לתלות הדבר, אני חושב. ובכלל לא כדאי לתדלק (גם את עצמנו…) בסמיכות כה גדולה.

משסיימתי לתדלק, המשכתי לדרכי כשאני שמח על כך שגם הפעם לא התרגזתי מכך שהתרגזתי.

ולמה אני מספר כל זאת? אך כדי לשאול – האם אתם חושבים שזה מעניין אותי אם שני חוטאים אלה הם אשכנזים או מזרחים?