חשבתי לפנק את עצמי ולהביא סיפור קצר של אחי, שבתאי עלון

 

 

 

חשבתי לפנק את עצמי ולהביא כאן רשימה קצרה של אחי, שבתאי עלון.

 

אחי שבתאי גדול ממני בכשנה וחצי ויש לו דברי חוכמה מקסימים. לדעתו, למשל, יש אנשים שנולדו בגיל מינוס שלושים ולכן בגיל חמישים הן למעשה בגיל עשרים. הריקוד, כך הוא סבור, חבוי בנו טרם לידתנו, והאם שמחה לתנועות פרי בטנה כי היא חשה שהוא רוקד משמחה בבטנה. פעם שאלו אותו אם הוא מאמין בקללות והוא ענה בטבעיות שאיננו מאמין בקללות אך הוא כן מאמין בברכות. ראו את הקטע הבא שלו, משובב הנפש:

 

אֶל הַיָּם

 

דִּמְעוֹתָיו שֶׁל הַשָּׂמֵחַ וְשֶׁל הֶעָצוּב

 

זוֹרְמוֹת בְּאִטִּיּוּת אֶל הַיָּם

 

דִּמְעוֹתַי שְׂמֵחוֹת

 

שובה לב.

 

ביקשתי כאמור לפנק את עצמי ואני מביא כאן את רשימתו הקצרה – זיכרון ילדות. אקדים ואומר כי "נופי קטמון" הוא בית אבות, בו נמצאת אימנו, וכי אֵסי היא בתי האמצעית (ולצערי אינני מצליח להעלות כאן את התמונה עם "גרב ימין וגרב שמאל").

 

מקווה שתיהנו.

 

==

 

לאחי צדוק היקר,

 

יש לי סיפור קצר.

 

בביקוריי אצל אימנו היקרה בבית האבות "נופי קטמון", נזכר אני בילדות שלנו, ובעיקר במה שעבר עליך ועליי בילדותנו בשל קרבת הגיל.

 

נזכרתי שלפני שנים רבות, בהיותנו בגן חובה, בוקר אחד שאלת את אימא, "אימא, איזה גרב זו ימין ואיזה גרב זו שמאל?"

 

אימא ענתה, "כפרה שלי, יה איבני, בגרביים אין ימין ואין שמאל." היא השתאתה מעט, ואתה גרבת את הגרביים בהבעת פנים של ילד בן חמש, עם שפע של פליאה ותמיהה.

 

למחרת בבוקר שוב שאלת את אימא, "איזה גרב ימין ואיזה גרב שמאל?" שאלת, כי לא סמכת על דברי אימא מאתמול, שאלת כדי להבין את הפליאה הזו – איך זה שיש יד ימין ויד שמאל, רגל ימין ורגל שמאל, נעל ימין נעל שמאל, ורק בגרביים אין ימין ושמאל. אימא הביטה בך מלאה שמחה ופליאה, אוהבת את השאלה ובוודאי חושבת, איך זה שהשאלה לא נשאלה עד היום.

 

אחי החביב צדוק, היום, לאחר חמישים שנה, יש גרב ימין ויש גרב שמאל – הגרביים עם האצבעות.

 

גרב כזה ראיתי לראשונה על רגליי בתך, אֵסי.