אתם מכירים את אלה שחשבו לעשות דבר אחד (א) אבל עקב דבר (ב) שגרם לדבר (ג) הם שינו את דעתם ובחרו לעשות דבר (ד), אלא שבינתיים דבר (ה) רימז להם שהם צריכים לעשות דבר (ו), אבל בסוף הם עושים דבר (ז)?
מילא זאת, אבל יש להם גם צורך לספר את כל ההשתלשלות הזאת…
ובקצרה, חשבתי להעלות פוסט על "שלוש מחשבות ושני תהליכים ביולוגיים", אבל בינתיים ראיתי את השירים היפים של נעמה וענת על הים, וכן הייתי בעצמי בים היום (וחשתי כיצד הוא מתדפק על החופים…), ואלו גרמו לי להימלך בדעתי ולהביא משהו על הים.
חג שמח – צדוק
==
אִם הַיָּם
אִם הַיָּם רוֹצֶה לָדַעַת מַשֶּׁהוּ
עַל עַצְמוֹ
הוּא בָּא אֶל הַחוֹף
לֹא אֶל עֳמָקָיו הוּא הוֹלֵךְ –
כְּשֶׁנִּסָּה כָּךְ לַעֲשׂוֹת
הַדְּמָמָה הִקִּיפָה אוֹתוֹ.
אֶל הַחוֹף
הוּא הַפֶּרִיפֶרְיָה
הוּא הַמָּקוֹר
הוֹלֵךְ הוּא
שָׁם הוּא יוֹדֵעַ
שֶׁהַחוֹף יְצָרוֹ
הוּא שֶׁהִשְׁלִיכוֹ הַמַּיְמָה
וּמִתּוֹךְ קַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁל הַחוֹף
הַבּוֹטֵחַ-מַשֶּׁהוּ בְּעַצְמוֹ
עַל מַעֲשָׂיו
נוֹדָע לוֹ מַשֶּׁהוּ עַל עַצְמוֹ.
אִם הַיָּם רוֹצֶה לָדַעַת מַשֶּׁהוּ
עַל עַצְמוֹ
הוּא בָּא אֶל הַחוֹף
לְעִתִּים מַעְדִּיף הוּא חוֹף זֶה
עַל-פְּנֵי חוֹף אַחֵר
אַף שֶׁכָּל הַחוֹפִים נִמְצָאִים בָּרֶקַע
וְזוֹ לוֹ רַק אַהֲבָה
שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִפָּקֵד
בְּשָׁעָה שֶׁל חֶסֶד
וְלִהְיוֹת נוֹדָע מַשֶּׁהוּ עַל עַצְמוֹ
פַּעַם אֵצֶל חוֹף זֶה עַל הֲלִיכוֹתָיו
וּפַעַם אֵצֶל חוֹף אַחֵר עַל חָזוּתוֹ וְעַל פָּנָיו.
הַיָּם נָסוֹג וּבָא לְלֹא הֶרֶף
אֶל הַחוֹף
אַךְ רַק לְעִתִּים וּבְלִי מֵשִׂים
בָּאָה שְׁעַת רָצוֹן
וּבָא אֶל הַיָּם מַשֶּׁהוּ מִן הַטַּעַם שֶׁל מְצִיאוּתוֹ
וְרַק לְעִתִּים וּבְלִי מֵשִׂים
בָּאָה שָׁעָה שֶׁל חֶסֶד
וְנוֹדָע לוֹ מַשֶּׁהוּ מִן הַטַּעַם לִמְצִיאוּתוֹ.
חג שמח צדוק
רעיון מקורי לשיר למרות שנכתב רבות על הים
אִם הַיָּם רוֹצֶה לָדַעַת מַשֶּׁהוּ
עַל עַצְמוֹ
הוּא בָּא אֶל הַחוֹף
לֹא אֶל עֳמָקָיו הוּא הוֹלֵךְ –
אתה מתאר את תמונת הים הסוער לעומת הרוגע כשהוא הולך לעומקים
ועושה לכך האנשה
יפה צדוק ותודה
דוד הי,
תודה ואולי פעם אכתוב על אלה הכותבים על הים…
חג שמח — צדוק
שיר מקסים צדוק אם הים רוצה לדעת משהו הוא בא אל החוף
ולפעמים יש גם שעת חסד ומתגלים סודות ונבכים
חנה הי,
תודה. ואין כמוך שבורכת ונגלים לך הסודות והרזים הדקים ביותר של ההוויה האנושית, ומה טוב שאת חולקת אותם עימנו ביצירותייך המענגות.
חג שמח — צדוק
הי צדוק
יפה הוא השיר ומאד מקורית המטפורה של סיבת הגעת הים לחוף ובעיקר מביע הוא רעיון עמוק של חיפוש זהות וחיפוש מהות. ואני כאדם שואל את עצמי להיכן צריך ללכת האדם כדי לברר לעצמו את מה שביקש הים לברר בשיריך? ואם הבנתי נכון טוב יעשה האדם אם ילך לים.
צדוק, חג שמח!
יפה כותרת השיר הפתוחה לכל רוח ומאפשרת לכל אחד להכנס את הים שבתוכו, בעקבותיך. נוגעת ההזדהות עם הים – "אִם הַיָּם רוֹצֶה לָדַעַת מַשֶּׁהוּ/ עַל עַצְמוֹ" וגם המקום שבו הים העמוק והסוער ומלא התנועה מחפש את תודעתו הדוממת בגבולות החוף.
בספר "בראשית" בסיפור הבריאה הים קדם ליבשה. כי "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים."
רק לאחר שהבדיל אלוהים בין מים למים – "ויאמר אלוהים יקוו המים מתחת לשמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן." אז אולי מתחילה תודעת הים שיש לו גבולות וחופים רבים ושונים.
כך גם האדם (הים שבשירך), ש"מִתּוֹךְ קַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁל הַחוֹף….נוֹדָע לוֹ מַשֶּׁהוּ עַל עַצְמוֹ."
יפה וזורמת התנועה הגלית של השיר – "הַיָּם נָסוֹג וּבָא לְלֹא הֶרֶף/ אֶל הַחוֹף" המביאה את הלוז של השיר אל שיאו: וְרַק לְעִתִּים וּבְלִי מֵשִׂים/ בָּאָה שָׁעָה שֶׁל חֶסֶד/ וְנוֹדָע לוֹ מַשֶּׁהוּ מִן הַטַּעַם לִמְצִיאוּתוֹ."
תודה ~ רוחה
רוחה הי,
תודה רבה על המובאות המאירות עיניים ותודה על הקריאה ה"גלית" והיפה שלך. ובסוגריים אומר ש"הים גם הוא רק תירוץ…".
חג שמח — צדוק
אביחי הי,
תודה. נראה לי מתאים להביא את הציטוט הבא (שורות בודדות מתוך "מתדפק על החופים"):
הַיָּם בָּא אֶל הַחוֹף
לָדַעַת אוֹתוֹ, לְכַסּוֹתוֹ,
בִּמְסִירוּת, בְּגַל אַחַר גַּל,
….
אֵין הוּא רוֹצֶה לְהַשְׁאִיר דָּבָר לְעַצְמוֹ
אֶלָּא מִתְדַּפֵּק עַל הַחוֹפִים
לִתֵּן אֶת תְּכוּלָתוֹ,
לִשְׁטֹף אֶת הַחוֹפִים
וְלֹא כְּדֶרֶךְ אַגַּב אֶלָּא זוֹ מַהוּתוֹ
וְקָשֶׁה לוֹ עֵת יִתָּקֵל בְּצוּקִים וּבִסְלָעִים
אֲשֶׁר אֵינָם חֲפֵצִים בִּנְתִינָתוֹ
….
מַה טּוֹב הַיָּם
וּמַה טֹּבוּ גַּלָּיו
מַה טּוֹב הַחוֹף
וּמַה טּוֹב הַשַּׁעַר
מַה טּוֹב הַמַּעֲשֶׂה
וּמַה טּוֹב הַמָּקוֹם.
חג שמח — צדוק
שימחת אותי מאד עם הפוסט הזה, צדוק. ועם הרעיון המיוחד שאם הים רוצה ללמוד משהו על עצמו הוא בא אל החוף. (אבל לא תמיד הוא לומד אלא ברגעי חסד. בדיוק כמונו, בני האדם)
החוף משמש גבול לים, ולפיכך יכול הים ללמוד משהו על עצמו מתוך מפגש עם גבולותיו.
נעמה הי,
תודה על דברייך היפים. ותודה ש"עוררת" את ענת ולבסוף נמצאתי גם אני נכון להביא שיר על הים.
חג שמח — צדוק
צדוק, יפה. אני אוהבת שהים דווקא בא אל החוף כשהוא רוצה לדעת. גם הים כנראה רוצה להרגיש אדמה בטוחה תחת הרגליים…
חג שמח
נורית
נורית הי,
יפים דברייך — תודה.
ויש גם שלווה עם המפגש הזה של הים עם החוף.
חג שמח — צדוק
שיר ים שמביא את המתח התמידי שיש בישות הזאת – הפיזיות-מטאפיזיות, ההלוך ושוב, היציב-הנסוג.
וּמִתּוֹךְ קַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁל הַחוֹף
הַבּוֹטֵחַ-מַשֶּׁהוּ בְּעַצְמוֹ
עַל מַעֲשָׂיו
נוֹדָע לוֹ מַשֶּׁהוּ עַל עַצְמוֹ.
כמעט כמו מעשה תינוק ואמו.
אחד היפים, צדוק.
גל הי,
תודה על דברייך היפים. והלא המתח פיזיות-מטאפיזיות ו"מעשה תינוק ואמו" הם מאבות היצירה.
ד"ש — צדוק