חשיבה פילוסופית היא לאו דווקא על דברים שעומדים ברומו של עולם. חשיבה פילוסופית – ולו בעיני – היא בעצם תהייה על כל דבר שנקרה לפנינו במהלך יומנו. במילים פשוטות, היכן שמוחנו פועל לפתע ותוהה על פשרו של דבר מה גם אם הוא השגרתי והבנאלי ביותר – תוהה ואינו מקבלו כמובן מאליו – זהו מקום הייצור של חשיבה פילוסופית.
למשל, הבוקר בעודי מנקה כמנהגי מדי יום וכמה פעמים ביום את … ארגזי החול של…. חתולי – תהיתי פתאום כיצד גידלו בני אדם חיות מחמד בביתם לפני המצאת ארגז החול והחול המתגבש? ואז עניתי לעצמי – טוב, נו היה ועדיין יש חול שאינו מתגבש (שהוא נס-פטנט גאוני מעצם מהותו לחיה ולבעליה גם יחד). ומה היה בראשית, המשכתי לתהות תוך כדי "עידור" גינת-הקקי הפרטית שלי: נניח בתקופתו של נוח בתיבה – הרי כבר שם נקבעו יחסים של קרבה ומגורים משותפים בין האדם לחיה.
לי אין תשובה על השאלה הזו באשר לגידול חיות מחמד בבתים לפני היות הארגזים על החול שבהם. אולם היעדר התשובה רק חיזק בי את התחושה שאכן מדובר בשאלה פילוסופית במהותה. אי פעם כשלמדתי פילוסופיה גם למדתי כי לשאול שאלות חשוב והגותי יותר מלהמציא להן תשובות.
מחשבה פילוסופית נוספת מכה בי שוב ושוב כאשר אני מרכיבה את משקפי הקריאה שלי. עד שמלאו לי ארבעים וחמש ראיתי שש שש. בדיוק בגיל שנקבע לכך מבחינה ביולוגית חדלתי להיות מסוגלת לקרוא ולכתוב בלי משקפי קריאה. ומה היה לפני המצאת המשקפיים? תהיתי ואני עדיין תוהה. אני זוכרת שהיתה קיימת זכוכית המגדלת. אוקיי, ולפני כן? לפני עידן ועידנים, איך קראו הקדמונים בעלי העיניים העששות? ואם לחזור אלי למשל – כיצד הייתי מתפרנסת מגיל 45 ועד היום ומי ייתן ועד קץ ימי בלעדי משקפי שמאפשרים לי לקרוא ולערוך לא "באופן עיוור".
הדבר שהכי משמח אותי הוא הגילוי שנותר בי עוד משהו חי וער לחשיבה על מהות הדברים מבלי לקבלם כמובנים מאליהם. מצער אותי שזה קורה לי לעתים רחוקות הרבה יותר מבעבר ושבעיקר הנטייה הפילוסופית שלי מתעוררת הודות לקקי של חתולים או הידרשות למשקפיים.
כשהייתי בגיל של בתי דנה – כמותה עברו גם במוחי המון מחשבות פילוסופיות על טבע האדם ועל דרך פעולתו של היקום: על יחסיות התפישה האנושית ועל כך שהכול הכול יכול להיות מוטל בספק קיומי – כולל אני ואפילו ברגע זה… (איכשהו כשלמדתי פילוסופיה באוניברסיטה אבדה לי כמעט לחלוטין חדוות החשיבה הפילוסופית האוטנטית)
למשל, אולי כל מה שכתבתי כאן לא נכתב בכלל??? ומה אם תכתבו לי דברי תגובה מרתקים משלכם וכאישור לעצם כתיבת הפוסט הזה – האומנם אוכל להיות משוכנעת שאתם ותגובותיכם אכן קיימים???
בקיצור ולסיכום, הנה הראייה שלא בעיה גדולה לכל אחד מאיתנו להיות תוך שנייה פילוסוף, ולו בעיני עצמו. זה מחלץ מהשגרה. זה משמן את גלגלי המוח. זה מלמד ששום דבר – אבל באמת שום דבר – אינו מובן מאליו בעולם. והעיקר – זה עושה את החיים טיפה מעניינים יותר ודווקא ביומיום הכי נדוש. זה מזכיר לנו שפה ושם אנחנו עדיין מותרים מן החיה, ואפילו מחיית המחמד הכי אהובה עלינו ושלא אחת אנו חשים שאין כמוה להביננו הכי עמוק וגם אם ואולי בזכות היעדר מילים.
שבוע נעים
ענת, אני לא בטוחה שדבריי ישמשו הוכחה שאני באמת קיימת, אבל דברייך העלו בי את התהייה מה ההבדל בין חשיבה פילוסופית לחשיבה אחרת, מחקרית, למשל? הרי מדענים וחוקרים מעלים השערות, תוהים בדבר העבר וזה משמש בסיס למחקרים. האם זו פילוסופיה??
התהייה שלך מעצם מהותה יש בה מין הפילוסופיה. אינטואיטיבית יכולתי לומר שמדע מספק תשובות מוכחות על פי ניסויים אמפיריים. אך במחשבה נוספת ולפי מיטב ידיעתי הדלה במדעים גם בהם כל תשובה תקפה כל עוד לא הוכח אחרת…
"(איכשהו כשלמדתי פילוסופיה באוניברסיטה אבדה לי כמעט לחלוטין חדוות החשיבה הפילוסופית האוטנטית) "
מזדהה מאוד עם המשפט הזה, ענת, שבוע טוב:)
אני שמחה בערבון מוגבל לגלות שגם לך זה קרה. למה שמחה? כי תמיד טוב לגלות שאין מדובר בבעיה אישית… ולמה בערבון מוגבל? כי הייתי שמחה יותר אילו לשתינו לא אירע הדבר. וכשאני תוהה למה זה קרה, נדמה לי שהסיבה היא שבחוג לפילוסופיה מלמדים יותר לדעת פילוסופיה ופילוסופים ופחות מלמדים ומעודדים חשיבה פילוסופית. זה גם מה שקרה לי בלימודי הספרות, ובכלל זה הכשל של לימודים שאינם מעודדים דיים חשיבה עצמאית.
אהבתי ענת ! זה לא שהכל תמיד בגלל מסמר קטן לפעמים זה בגלל ח..קטן 🙂
אני חושב סימן שאני חי חי חי !
ומה יאמר הפילוסוף? א. האם זה בגלל המסמר או החור או שניהם או בלי קשר למשהו מהם? ב. ואם אחת האפשרויות או כולן נכונות או שלא – אז למה? והעיקר שאנחנו חושבים ולא רק סתם כל הזמן רק מרגישים. כיפק חי!
אני חושבת שעל מנת להיות פילוסוף אדם צריך סוג של סקרנות. גם אני למדתי פילוסופיה, ואז גיליתי שמעט מאד כתבים פילוסופים עניינו אותי וכי לא עודדו שם שאלות עצמאיות. פילוסופים שאהבתי לקרוא לפני הלימודים, כמו סוקרטס ואפלטון, אני עדיין אוהבת לקרוא.
ואגב השאלות שאת שואלת כאן, נדמה לי שתמצאי אותן גם אצל המדענים למיניהם. ושאלות כמו איך הסתדרו החיות עם בני האדם בעבר העלו השערות והשערות העלו מחקרים. אז כל אחד הוא גם קצת פילוסוף.
ועכשיו אני מסיימת את הקטע שלי:)
תיארתי לעצמי שהשאלות שעלו בי הן לא פילוסופיה בטהרתה, אבל נפעמתי – ומצאתי בעצמי צורך לשתף ולעורר – מכך שעוד נותר בי ניצוץ התהייה לגבי מהותם של דברים ואפילו הכי טריווויאליים כמו ניקוי ארגזי חול. לכי תדעי לאן זה יכול להוביל:) ובאמת בכל אחד קיימת היכולת הפילוסופית, וגם היכולת להתפלסף – ויש להפריד לפעמים בין השתיים. אז בכך אסיים אני את הקטע שלי ובתקווה שעוד מעט תזרח השמש ושהשאלה הפילוסופית של הפילוסוף הכי אהוב עלי – דיוויד יום – תיוותר בכתובים. ובו אגב מסומן עיקר ההבדל בין מדען לפילוסוף. המדען בטוח שהשמש תזרח עוד מעט. יום לא.