סירופ מאייר וצייר קומיקס
ביום חמישי בערב ארזתי שש מאות צימוקים והדקתי להן תויות שעליהן נכתבה תכולתן. סיימתי לארוז בשתיים וחצי בלילה, כשמונה שעות אריזה, והייתי רעב, למרות שפה ושם נשנשתי מהצימוקים, ומרוצה. התעוררתי בבוקר שישי לקרוא את התגובות העסיסיות לפוסט שכתבתי אתמול אודות הצימוק, ויצאתי מהבית עם שש מאות צימוקי הארוזים. רותם ביתי ואני חילקנו צימוקים לבעלי חנויות ופיצוציות, לעוברי אורח בשדרות רוטשילד, לשני תינוקות שישבו על ספסל עם אמא שלהם, לנגני רחוב, כמעט התפתנו לזרוק צימוק ארוז לתוך טובה של אחד הנגנים, למוזגות בירה במסיבה בשדרה, לבאי ארוע הרחוב של מכללת "עלמא". חילקנו צימוקים לילדים ששתלו צמחי תבלין בחצר האחורית, לאמהות ששתו קפה ואכלו נבטים מתובלנים. אחר כך הלכנו לכוון דיזנגוף סנטר וחילקנו עוד ועוד צימוקים. ליד גן מאיר נתנו צימוקים לשתי בנות מקועקעות לבושות שחורים ואחת מהן נתנה לנו בתמורה עגיל. בערך בשעה שש בערב סיימנו לחלק כמעט את כל הצימוקים. חזרנו הביתה והכנתי מג'דרה לארוחה עם חברים. בערב השארתי צימוקים על ידיות של דלתות ברחוב קריית ספר, ואת אלו שנשארו נתתי לחברים בארוחת הערב. מאוחר יותר לקחתי מונית לרחוב לילנבלום. בכניסה לאחד המועדונים שומרת שרה לשתי חברות שלה, בכיס נשאר לי הצימוק האחרון. חציתי את הכביש כדי לתת לשומרת הזו את הצימוק, ומעדתי לתוך בור במדרכה. איייייייי. צלעתי הביתה בקפיצות ויבבות.
ב"איכילוב" צילמו אותי, שבר ברגל. גבס לשישה שבועות. ביציאה מהמיון, על כסא גלגלים, ממש לפני שעליתי למונית חזרה הביתה נתתי את הצימוק ההוא, האחרון, לקשישה שישבה על ספסל ועישנה. מתוך המונית ראיתי אותה פותחת את השקית ואוכלת אותו.
מקסים . אתה באמת שובב – עם רגל שבורה מסכן, אבל קנית אותי…
אם הייתי שובר את הרגל בקרב קונג פו מול שבעה סמוראים עצבנים,בקפיצת בנג'י מעל נהר האמזונס הגועש,בצניחה חפשית מעל רכס הרי האש בצ'ילה זה היה מחזק את אגו הפלדה הגברי שלי,
אבל…אבוי…שברתי רגל בגלל צימוק.
לא נכון! לא שברת רגל בגלל צימוק. אם במקום צימוקים היית אורז שמה אורז, היית אומר ששברת רגל בגלל אורז?
שברת רגל בגלל אבירות וג'נטלמניות, בגלל מחווה שכבר לא רואים היום, בגלל שאתה אחרון המוהיקנים, בגלל המוזיקה.
ולכן על האגו הגברי לשגשג בעקבות התקרית. ואת חולדאי צריך לתבוע.
תודה רותם הבן על מילותיך המעודדות.
האגו הגברי אכן משתדל לשגשג ,אבל הרגל נתונה באקלים טרופי,והגבס כרוך סביבה כנחש אנקונדה נודניק במיוחד.
אאוצ'
באמת? שברת רגל? כך ייעשה ליוצא בשלום מתאונת דרכים. ואיזה דיכאון, שוב איכילוב.
אנגלמאייר, קטע יפה. הסוף מצוין.
ששקו מותק, זאת את? לאן נעלמת לי עשרות שנים? תכתבי לי מייל כאן בבלוג שלי. אני מתה להציע לך בלוג כבר הרבה זמן. מה דעתך?
קראתי באיזשהו אתר ייעוץ בריאותי שאכילת סושי יפה לריפוי רגליים שבורות.בדג החי יש מרכיבים שעוזרים לאחות את העצם.מה דעתך,לאה,על סושי בערב יום ד',עם ידידתנו ד',וכמה כוסיות סאקי לשיכוך הכאב?
הטו בשבט הזה….
עכשיו תהיה נטוע בבית….
ובגלל הפרי יבש הכי מצו'קמק…
החלמה מהירה !
מה שיפה בצימוק זה שהמצב האולטימטיבי שלו זה כשהוא קשיש ומקומט.אז הוא הכי מתוק.
נחמד שאת,ע.עסיס כותבת על פ.יבשים
כשהייתי בשדרה ביום שישי חשבתי על הצימוקים שלך
חבל שזה נגמר בכאב
אך אין לדעת איך כל זה זורם לטובה
ואני בטוחה שהכל לטובה
לפחות הצימוק בא על עונשו ונאכל כראוי לו!
יש לך הזדמנות פז לעשות על הרגל שלך תערוכה ניידת של מיטב מאיירי ארצנו. שישים מאיירים בשישה שבועות על גבס אחד. הזמן קצר והמלאכה מרובה!
רעיון מצויין,דבי.אם אחלק את הגבס לשישים מאיירים יהיו לכל אחד 3 סנטימ' מרובעים לביטוי עצמי.ליתר המעוניינים אולי אחלק צימוקים.
אם אפשר לכתוב את התנ"ך על ביצה,
בטוח שאפשר לכתוב פואמות
על צימוקים.
לאחרונה התגלה שזבוב מסוים נקלע לתאונות חוזרות ונשנות. הייתכן כי הוא הוא הגורם לכל תאונה? וצימוקים לא ממתיקים את הגזרה.
ד'
צימוקים דווקא כן ממתיקים גזרות.חנה ושבעת בניה נהגו לנשנש צימוקים בכל פעם שאנטיוכוס גזר גזרות חדשות.
מה זה הד' הזאת שמסוה את שמך?דיאגנוזה?דובדבנית?דג מלוח?
מה שבטוח חגו סגיג חנה ושבעת הסמוראים הרבה זבובים שחלק מהם שברו כנף אחת או שתיים או אולי רגל?
מה זה סגיג?
השומרת של המועדון לא יודעת עד עצם הרגע הזה מה היא פיספסה.עוד שנייה אחת וצימוק מקומט מתקתק היה מחליק לתוך פיה המזמר. האמת שזה היה די מצחיק לראות אותך מדדה בכביש אל עבר הבית .
כן,שמתי לב שבזמן שאני מעדתי וקיפלתי את רגלי השבורה לתוך הגומחה במדרכה את זרחת מאושר,וכשדידיתי הביתה על רגל אחת צווח מכאב חייכת אלי בעליצות.השומרת המזמרת במועדון לפחות ריחמה עלי ואמרה "מיסכן"
שלומית כהן אסיף גורסת, שצימוק הוא עינב עצוב. נראה לי שבמצבך תחבק היטב את הביטוי.
אני אולי כן,אבל הצימוקים לא סובלים את הביטוי הזה,שמיתג אותם בתור פרי יבש מבואס,כשבעצם הם מתפקעים מצחוק בכל פעם שמקרינים את "ענבי זעם"בטלויזיה
הכל ב ג ל ל צימוק קטן, הכל ב ג ל ל צימוווק,
ככה בשיר, לא?
החלמה מהירה! הגבס בימינו עדיין לבן?
הגבס לבן.אתמול החליפו לי אותו ב"מכבי" לגבס פלסטי,קל ונוח יותר.הרופא שטיפל בי אמר שאם היה יודע שאני מאייר היה יכול להזמין גבס פלסטי צבעוני,כחול ירוק או כתום
אבל אין כמו גבס אמיתי. עיפרון מצייר נהדר על גבס.
אם תהייה עוד החלפה, בקש נקודות צהוב כתום.
כל הדיבורים האלה על רגלים שבורות וצימוקים עשו אותי רעב. מזל שנשאר לי צימוק שקיבלתי ממך בשנה שעברה. מקווה שהטריות שלו נשמרה. מקסימום אם התקלקל אני אשלח לחברת "צימוקי אנגלמאיר" ויחליפו לי אותו באחר נכון?
ודאי,מר רוני היקר. הוא יוחלף ברצון לצימוק אחר,חדש ומיובש.אם הדיבורים הללו על רגליים שבורות וצימוקים עשו אותך רעב אשמח לשלוח לך מתכון רגל שבורה בחמאת צימוקונים מהספר "ילדים
מבשלים את רות סירקיס שחמורוב"
נשמע טוב. אשמח למתכון הנ"ל. תמורתו אוכל לשלוח לך מתכון נהדר לט"ו בשבט של גרון צרוד מוקפץ בריבת צימוקים וחרובים. סבתי הגדולה עליה השלום היתה נוהגת להגיש את הדליקטס הזה לשולחן הטו-בשבט המשפחתי ושאר בני המשפחה היו נוהגים להעמיד פנים כאילו טעמו את זה והיו מצקצקים בשפתותיהם.
בדיוק הזהירו הרגע בחדשות שריבת חרובים עלולה לגרום לעצירות! אלפי חוגגים בטו בשבט עלולים לסבול מהתופעה
הבלתי נעימה!התרופה היחידה:ריבת צימוקים!היא גורמת לשלשולים וכך מאזנת את תופעות הלואי של ריבת החרובים.
אולי לכן התעקשה סבתך עליה השלום,רוני,שתאכלו את שתי הריבות יחדיו.
אני גרה בקריית ספר ולא קיבלתי צימוק. אני מרגישה מאוד מקופחת. בפעם הבאה תיכנס גם בכניסות הצדדיות!
מבטיח בטו בשבט הבא (אם עד אז יורידו לי את הגבס)
להקיף את בנייני קרית ספר ולהשאיר צימוקים בכל הכניסות,
ולו הקטנות והחסויות ביותר.
אנגלמאייר, עוד מארוחת הערב עם הפולנים בביתנו הקט, כשרחלי ניסתה לעשות קידוש ואתה אמרת להם באנגלית עם מבטא –
"עכשיו חשבו על משהו עצוב. חשבו על השואה!"
ידעתי שאתה המלך שלי.
היי פצפונת,בערב שישי ההוא,לאחר הקידוש עם הפולנים,
שהיו בהלם מהבורקאסים שהתייבשו לגמרי בתנור של רחלי,עברנו לחדר השני ואת ישבת שם,פצפונת,על כורסא ושתית איזה בקבוק אלכוהולי(רום?טקילה?) ודי התחשק לי
להשאר שם לעזור לך לגמור את הבקבוק ההוא אבל היה לא נעים מהפולנים שרצו לצאת ולחוות את חיי הלילה של תל אביב.וגם חשבתי:מעניין אם היא דתיה.
מעניין מה היה קורה אם היית מצליח להביא לשומרת את הצימוק…
אני לא רוצה לדעת… 🙂