איפה הצרור?
איפה הנחת את צרור המחשבות?
כשבאו האורחים
ושתלו בך את השאלה,
לאן זה הולך,
לאן זה הולך, ומניין זה בא?
איפה עמדת?
באלו מישורים?
איזו שמש זרחה?
כשתחת כף רגלך היחפה צרחה הנמלה,
את מעגל הצחיחות שהקיפו סביבה,
איזו עונה?
ומה היה מספר עמודי השדרה?
הזקופים בטפשות שכיתרו אותך,
כשנטשת את שיירת הבשר הארוכה,
ובפסגת הפה התלולה,
על קידוש השם,
נרצחו העצמות לטובת ההפשטה,
ומילונים שלמים של מראות הוכחדו
לטובת המילה.
מילה ארוכה כותבת
מסגנון השירים האהובים עליי. לחפש אחיזה בחולות הנודדים של הקיום