שִׁיר אֶקְדָּח *   יַרְאֶה לָה מַה זֶּה צֶדֶק תִּלְחֲצִי לו עַל הָהֶדֶק הוּא יְזַיֵּן אוֹתָךְ כִּי שִׁירָה מֻכְרָחָה גַּם שִׁירַת הַיֵּשׁ גַּם שִׁירַת הָאֵין גַּם שִׁירָה מֻכְרָחָה לְזַיֵּן.      שיר אקדח    זֶה טוֹב אֲנִי מָאֳשָׁם בִּנְשִׂיאַת אֶקְדָח אַז אֶשְׁלַח, זֶה טוֹב אֲנַחְנוּ טוֹבִים, קָם עִם מִכְנָסַיִים רְטֻבִּים הַלֵּב מִתְכַּוֵּץ הַמִּכְנָסַיִים מִתְרַחֲבִים, לֹא הַלֵּב מִתְרָחֵב הַמִּכְנָסַיִים ...

        אולי אם אכן השיר הקודם הוא שניים הייתי עורך יחד עם זה  כטרילוג טריפטיך קטן של מילים. מַצֵבָה סָבִי הַמְּשוֹרֵר שֶׁנִּפְטַר לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי הוֹתִיר בְּבֵית סָבָתִי     דָּבָר אֶחָד, אֲנִי זוֹכֵר, מִשְׁקֹלֶת שַׁיִש לְדַפֵּי שִׁירִים.     מַצֵבָה זֹאת בְּבֵית הָעַלְמִין כְּמִשְׁקֹלֶת שַׁיִש לְדַפֵּי נֶפֶשׁ דְּקִיקִים.      

    הַשִׁיר הוּא מַכְשִׁיר   מַעֲגָל מֻדְפָּס כָּל מִלָּה רְכִיב, מְחֻבֶּרֶת בְּפַסִּים לֹא נִרְאִים כְּמוֹ זֶבְּרָה לְאַחֶרֶת, כָּל מִּלָּה הִיא נַגָּד קַבָּל אוֹ טְרַנְזִיסְטוֹר.   יֵש בַּכּוֹתֶרֶת פּוֹטֶנְצֵיוֹמֶטֶר מְשֻלָּב מַפְסֵק, נַגָּד מִשְׁתַּנֶּה סוֹבֵב אוֹתוֹ, תְּכַיֵּל.   שִׂים לֵב שֵׁהוּא מְחֻבָּר, שַׁנָּאי שֶׁל שְׂנָאוֹת וְאַהֲבוֹת , טְרַנְסְפוֹרְמָטוֹר שֶׁל רְגָשׁוֹת.  

        מַשֶּהוּ מַפְלִיא     .   מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם הַר מִתַּחַת לָהַר לָבָה מִתַּחַת לַלָּבָה כִּבְשָׁן מִתַחַת לַכִּבְשָן בְּעֵרָה מִתַּחַת לַבְּעֵרָה מַשֶּהוּ מַפְלִיא.         מִתַּחַת לַבְּדִידוּת שִׁעֲמוּם מִתַּחַת לַשִׁעֲמוּם כַּעַס מִתַּחַת לַכַּעַס חֻלְשָׁה מִתַחַת לָחֻלְשָׁה פְּגִיעָה מִתַּחַת לַפְּגִיעָה מַשֶּׁהוּ מַפְלִיא.          מַשֶּהוּ מַפְלִיא נָעוּץ בִּיסוֹדוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר. – מצאתי לנכון ...

    אבנר שטראוס     Death of Orpheus" by Émile Lévy, 1866 אוֹרְפֵאוּס מְכַוֵּן   *         אוֹרְפֵאוּס מְכַוֵּן רִכּוּזוֹ חַד כְּסַכִּין עֵינָיו עֲצוּמוֹת.   הַמֵּתִים פָּעֲרוּ פִּיּוֹתֵיהֶם לִרְוָחָה כֹּה מְכֻוֶּנֶת  הָיתָה נְגִינָתוֹ אֵל כָּל חַי.     כְּשֶׁנְּשוֹת הָעִיר בִּתְּקוּ אֶת גוּפוֹ עַל שְׂפַת נָהָר יָרַד עֶרֶב. אַחַת הֶחֱזִיקָה בַּחֲלָצַיו הַנּוּקְשִׁים וּשְׁנִיָּה בִּשְׂעַרוֹת רֹאשוֹ. רֹאשוֹ הִשְׁלִיכוּ, ...

        גָדַלְתִּי קָנֶה מָתּוֹך בִּיצָה. בוֹדֵד וּמְעָט מְרֻחָק מֵאֵחַי.       אֵין סוֹף שָׁר עַד תִּפַּח בּוֹ רוּחַ, אּם קָלָה יֵאוֹש, אִם עָזָה, יְרַשְרֵש         אַך שָּלֵם מִכָּל וּבָרוּר, יַעֲלֶה שִׁירוֹ                       כַּאֲשֶר הוּא שָׁבוּר. לזכרו של סבי המשורר אריה לודוויג שטראוס לשירו קנה האגמון עמ'  18 בספרו שעות ודור ושורותיו "מה נעים בסוד ...

    שִׁיר מַפְתֵּחַ   אֲנִי בָּא בְּשֶקֶט לִפְתֹּחַ הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁל הַגַּנָבִים הוּא הַמּוֹחַ הִיא הֶעֱמִידָה אוֹתִי עִם הַגַּב לַשִּׁיר                          

        הַזֶּבֶּר וְהַזֶּבְּרָה    /  אבנר שטראוס              כל הזכויות שמורות זבר © , למחבר ולאקו"ם        הַזֶּבֶּר הֵבִיא לַזֶּבְּרָה סַלְסִלָּה עִם אֲגָסִים אַחַר כָּך עוֹד הוֹסִיף לַזֹּאת דְּבָרִים מְנֻמָּסִים      לָקַח אוֹתָה לַתֵּאָטְרוֹן קָנָה זוּג כַּרְטִיסִים הֵבִיא פְּרָחִים וַאֲגַרְטָל שׁיִהְיֶה הֵיכָן לָשִׂים        לָכֵן לִפְנֵי פְּגִישָה עִמּוֹ צָבְעָה אֶת הָרִיסִים עָמְדָה מוּל הָרְאִי וְגַם סֵרְקָה ...

  קִּנְאָה  קִּנְאָה  אוֹכֶלֶת אוֹתָה בְּכָל פֶּה שִׁינֵיהָ נִנְעָצוֹת מְשֻׁנָּנוֹת. אַך הִיא מִתְמַסֶּרֶת כְּמוֹ מַסּוֹר בְּחֵרוּק שִׁינַיִים. * הַתִּמְסֹרֶת בֵּינֵנּוּ כְּמוֹ שְׁנֵי גַּלְגַּלֵי שִׁנַּיִים הַמַּפְעִילִים מְכוֹנַת אַהֲבָה אַחַת גְּדוֹלָה   *       

  אשה       ברוחי מתנצל על גסות גוף מגושמת נוגע בעדינות ועל גסות רוח מתנצל.       יש לי אשה עם ידים חסרות מנוחה ומנוחה שחסרות בה ידי אשה .             מתוך ספר השירה "מרחק ומידות אחרות ".