רפלקס ההקאה

 ביבי חביב,

אמנם אינך רופא במקצועך, אבל רציתי להתייעץ בך מה עושים עם רפלקס ההקאה. שישים שנה עלבון הגיוס צורב את הגרון, תקוע לא-לבלוע-לא-להקיא, אבל מאז אתמול אני מסתובב עם שקית ומקיא ללא הפסקה. באמת, איזה כיבוי צופי מפואר עשית לוועדת פלסנר: מי אמר סופר-טנקר ולא קיבל.

הרבה דברים הפכו לי מובנים לפתע:

אני מבין שדבר אינו מגן על זכויות האזרח שלי, ובפרט על הזכות לשוויון בפני החוק. אפילו בג"צ לא מצליח במלאכה הזו. אין מדובר ב"שוויון בנטל": זה מבחן בוזגלו פשוט. אם יש חוק אחד שחל עלי, וחוק אחר שחל על מנחם-מענדל – אין כאן דמוקרטיה.

אני מבין שהזכות שלך להיבחר שוב, בקולם של אלה שאינם משרתים, עולה על זכותי לצדק אזרחי.

אני מבין שאני משוייך באופן אוטומטי לאלה ש"שכחו מה זה להיות יהודים" ולכן מגיע לי להיות חמורו של משיח. אבל אתה, ביבי, שכחת מה זה להיות ישראלי. (רמז: לא מדובר ביכולת לקרוץ פעם בעינך השמאלית ופעם בעינך הימנית).

אני מבין שנדמה לך שאפשר לצאת להתקיף באיראן עם צבא שאתה משתין בקשת על משרתיו.

ואחרי שהבנתי, חשבתי שכדאי שגם אתה תבין דבר אחד או שניים. הנה אסביר לך בפשטות.

אם אין ערבות הדדית – בבקשה. אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל. בטל את צבא העם, שלם משכורות משמעותיות למתנדבים (בהתאם לנוסחא הידועה "יתנו יקבלו-לא יתנו לא יקבלו") ויישרת מי ש"צה"ל יגייס לפי צרכיו" (גם זה ציטוט מפי הגבורה).

אבל אנחנו מכירים כבר, אתה ואני. כלומר, אני מכיר אותך (ואתה, לשמחתי, לא בין באי ביתי). אתה הרי תפסח על שתי הסעיפים ותגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחו של בני גנץ, ושהוא כבר יסתדר עם בג"צ ועם החרדים. למעשה זו בדיוק כוונת הביטוי הפתלתל "צה"ל יגייס… ויעשה זאת תוך התחשבות בציבורים השונים, כדי למנוע קרע בעם".

לא רק אתה החלטת. גם אני. אינני יכול להחזיר לעצמי את שנות השירות בסדיר ובמילואים, ואינני יכול להחזיר את הגלגל לאחור. אבל דבר אחד אוכל לתקן: את ילדיי לא אשלח לצבא. הילדים שלי לא יהיו אזרחים סוג ב' במדינה. בשום מדינה. לא ייתכן שהם יהיו שייכים לפלח אוכלוסיה שבאופן סלקטיבי ולא שוויוני נאלץ לוותר על שנותיו הטובות. קל וחומר כשמדובר בסיכון חיים.

הייתי שולח אליך את שקית הקיא הזו בדיוור ישיר, אבל אני מניח שהיא לא תעבור בדיקה ביטחונית. קבל לפחות את התשורה הוירטואלית הזו.