הַמְּנַהֵל, הַסְּגָן, סְגַן הַסְּגָן
וְהַיּוֹנָה מִתְגּוֹדְדִים סְבִיבֵךְ.
סְגַן הַמְּנַהֵל שׁוֹאֵל: "נוּ, כַּמָּה?"
סְגַן הַסְּגָן עוֹנֶה: "חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ."
"שֵׁשׁ?"
הַמְּנַהֵל אוֹחֵז בְּסַנְטֵרוֹ,
"לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת. יוֹתֵר."
בֵּינְתַיִם הַיּוֹנָה מַבִּיט בִּשְׁעוֹנוֹ: "כְּבָר
שֶׁבַע," וּמַזְכִּיר כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ שָׁכַח:
"עוֹד שְׁנִיָּה נִכְנָס הַחַג"
"שֶׁבַע? לֹא, אַתָּה מַגְזִים"
הַמַּרְדִּים נִזְכָּר לְהִתְעוֹרֵר.
לְפֶתַע סְגַן הַסְּגָן דּוֹחֵף יָדוֹ
בֵּין שְׁתֵּי רַגְלַיִךְ, כְּמוֹ לְשַׂק
שֶׁל קִטְנִיּוֹת, אוֹ אֹרֶז, מֶלַח
גַּס וּמְפַשְׁפֵּשׁ
בִּפְנִים: "שְׁטֻיּוֹת! אֲפִלּוּ לֹא חָמֵשׁ"
הַמְּנַהֵל נִכְנָע, אוֹמֵר אֶל הַמַּרְדִּים וְהַיּוֹנָה:
"נוּ, אָז אֵין בְּרֵרָה
תִּתְּנוּ לָהּ עוֹד מָנָה."
*
דַּק דַּקִּיק צִנּוֹר הַפִּיטוּצִין
תָּלוּי מֵעַל רֹאשֵׁךְ כְּמוֹ מוֹבַּיְל, טִיף, טָף
טִיף, זַרְזִיף זֵרוּז וְזַיִן
הָעוֹלָם הַזֶּה, פִּי-טוּ-
צִין, זֶה שִׁיר הָעֶרֶשׂ שֶׁאַתְּ שָׁרָה לְעַצְמֵךְ
פִּי-טוּ-
צִין,
בּוֹכָה מִכְּאֵבִים, הַקּוֹל שֶׁלָּךְ חַלָּשׁ וְיַשְׁנוּנִי
פִּי-טוּ-צִין-
תָּשִׁירִי עַד שֶׁתֵּרָדְמִי
בְּאֹפֶן סוֹפָנִי
הִנֵּה כִּי וַיְהִי-בֹקֶר, וַיְהִי-עֶרֶב
יוֹם שֵׁנִי
*
לַּיְלָה מִזְדַּחֵל אֶל הַשׁוּחוֹת שֶׁל חֶדֶר שֶׁבַע
רָצִית לְהַאֲמִין כִּי חָלָה הֲפוּגָה
וְהַחֲזִית שְׁקֵטָה
יֶתֶר הַבָּנוֹת בַּחֶדֶר יְשֵׁנוֹת, רַק
אֶצְלֵךְ עַל הַמִּטָּה
מְשַׂחֲקִים הָאֵיבָרִים תּוֹפֶסֶת כְּאֵבִים, צְבָעִים
וְשׁוּב יוֹרִים עָלַיִךְ מִן הַמַּאֲרָב צִירִים
מֵאֲחוֹרַיִךְ
מִלְּפָנַיִךְ
מִצְּדָדַיִךְ כְּמוֹ בְּמַחְבּוֹאִים
אַף אֶחָד לֹא מְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ
מתוך הפואמה 'יולדות' (פלא פואמות ושירים, ידיעות ספרים 2017) וההצגה 'יולדות' של חנה ואזנה גרינוולד הגאונה ואנסמבל 'הפרחות' הכישרוניות, המופלאות להלל. צילום מהמם של דויד קפלן

שחרחורת סופרת ומשוררת