שלומי חסקי אבא, משורר, עורך לשון וספרות
בְּדָל מְהַבְהֵב בַּאֲפֵלַת
הַמִּטְבָּחוֹן.
מַדְּפֵי הַמְקָרֵר מְבַצְּעִים
סְטְרִיפְּטִיז קַר.
אֵפֶר הַסִּיגַרְיָה שׁוֹעֵט
אֲחוּז טֵרוּף לְרִצְפַּת
דּוּ"חַ הָעֹנִי.
מָחָר, בַּתּוֹר בְּלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה, יִהְיוּ שׁוּב חַיָּיו
חֲפִיסָה מְעוּכָה בְּכִיס הַחֻלְצָה.
* השיר, שלקוח מתוך הספר "האקדמיה ללשון מגומגמת", ראה אור לראשונה ב-דו"ח העוני האלטרנטיבי של עמותת 'לתת', 2005, וכן פורסם ב-אדומה – אנתולוגיית שירה מעמדית, ובמדור 'שיר והערה', מאת רן יגיל, במוסף הספרות של עיתון מעריב.
קר בשיר, חונק בגרון. יפה מאוד. ספר יפה!
תודה, לאה. מקריאתי אודותייך למדתי שיש לנו "עבר בת-ימי" משותף… אכן, כן?
בהחלט. 21 שנים חייתי שם, מגיל 4… ויש לא מעט עליה ברומן האוטוביוגרפי החדש. מזמן לא ביקרתי. אתה עוד גר שם?
נולדתי בבת ים, חייתי שם עד גיל 18 (הגיוס לנח"ל), וכעת מתגורר ברמת גן. אבל אין ספק שיש לעיר הזאת, על הטוב והרע שבה, פינה כלל לא קטנה אצלי.
מצחיק, אני עברתי ממנה – עם נישואי – לרמת גן. אבל גם כבר לא בה יותר.
בהצלחה עם הספר.
שיר מצוין.(סליחה על חלוקת הציונים, זה המורה שבי)
שמח לגלות את כתיבתך.
תודה.
תודה, גיורא. אני חושב שבכולנו, גם אם אנו לא עוסקים בהוראה, קיים מורה קטן (או גדול). מתי יוצא ספרך לאור?
אמור לצאת בתחילת 2010 . אולי מעט מוקדם יותר.
גיורא
שיהיה בשעה טובה. אשמח לקרוא בו. קראתי את שיריך שפורסמו והם נגעו מאוד ללבי.
תודה.
גיורא
מצמרר בשיקוף המדוייק והפלסטי של החרדה הקיומית
ללי, זו אכן חרדה קיומית נוראית. לא מזמן שוחחתי עם מובטל טרי והוא אמר לי "שחוץ מהמוות האבטלה הכי מפחידה אותו…" ממש כך.
חזק ומהבטן.
תודה, אביטל.
מדפי המקרר מבצעים סטריפטיז קר…תמונה מצמררת פיסית ממשית, הן מצד הטמפרטורה והן מצד היאוש שבסטריפטיז המאולץ שהמשכו יבוא בלשכת העבודה בנחמת בדל סיגריה.
תודה, רות.
שבת שלום!
היי שלומי,
מה נשמע?
אני זוכר היטב את השיר הזה מספרך. נדמה לי שגם ציינתי אותו ברשימה שכתבתי על הספר כשיצא. הוא מהשירים "החברתיים" שלך, אם אפשר לכנות אותם כך.
באופן מוזר אולי מה שמנחם בשירים שלך, גם אלו העוסקים באחר – זו היכולת להאמין בהם עד הסוף, שהם נובעים מלב אמיתי, מרגיש ומסור. חן
אכן תמונה קררררה ומאיימת עולה משירך
ברוך הבא לבננות
שלומי, דו"ח העוני "חֲפִיסָה מְעוּכָה בְּכִיס הַחֻלְצָה" -פרצופה של מדינה.
יפה התנועה בשיר העצוב הזה. מהאפילה לרצפה ולכיס החולצה. בלי פנים. כמו דו"ח העוני.
ברוך הבא לבננות.
מקרר עירום, חיים מעוכים. יפה תיארת שלומי. ברוך בואך.
שיר קשה וחזק, שלומי. היטבת לתאר את התחושה של המובטל העני. ארבעה משפטים קצרים, וכל אחד מהם חותך בבשר.
(והערת אגב: מצאתי עניין גדול במילים היפות והקשות "מדפי המקרר מבצעים סטרפטיז קר". וכל-כך למה? גם אני בראשית 2005, זמן קצר לאחר מותה של המשוררת אלישבע גרינבאום, כתבתי – נרעש ממותה – שיר, ובו השורה "מדפי המקרר עוד לא ריקים". עורך של אחד מכתבי העת אמר לי שהוא מתקשה עם הביטוי הזה, "מדפי המקרר". ושצריך למצוא לו תחליף. לא החלפתי. אבל חבל שלא הכרתי אז את חסקי. בכל אופן, השיר ההוא נשלח לאחותה של אלישבע, ואולי יראה אור בעתיד, שכן אחד הבלוגרים כאן הביע עניין לשלבו בכתב העת שלו).
השורה הראשונה כבר מציירת לי את תמונת העוני הזה, כל מילה מדודה ומכוונת לדלות.
שלומי, שלומי, איזה שיר חזק ומצמרר. ריגשת אותי שוב כאילו קראתיו בפעם הראשונה. אני מביא כאן בערך את הדברים שכתבתי עליו בעבר:
שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, הזכור לנו בעיקר ממשפטו ההיסטורי של יגאל עמיר (אז שימש כשופט מחוזי), היה בדעת מיעוט למול ששת השופטים האחרים והיה בעד החזרת הקצבאות למעוטי היכולת. הוא בחר לצטט בדבריו שיר של רוני סומק: "קו העוני". "כאילו אפשר למתוח קו ולומר: מתחתיו העוני…/ הייתי ילד בבית שקראו לו צריף/ בשכונה שאמרו עליה מעברה/ הקו היחידי שראיתי היה קו האופק, ומתחתיו הכל נראה/ עוני".
למשפחת השירים הזו שייך גם השיר של שלומי חסקי, המושפע ישירות מסומק, אבל לא רק. גם ממשוררים בעלי יסודות חברתיים דומים שצמחו כאן משנות ה70- ואילך: פרץ דרור-בנאי, אלי בכר, ואבי אליאס. השיר בנוי על פי המסורת הדימויית של יהודה עמיחי בשירה העברית. דימוי עולה על דימוי ויוצר צירוף חדש ומפתיע. כך נולד מבע מקורי.
1) האיש העני מדומה לסיגריה המתכלה, 2) אור המקרר הריק דומה להבהוב הסיגריה ומדפי המקרר מידמים בהיותם ריקים לסטריפטיז עקר וזול בדרום תל אביב, או במועדון של שכונת מצוקה 3) אפר הסיגריה דומה לחשפנית גם הוא גומר על הרצפה, סמל להשפלה, רמז למכירת הגוף. 4) מדימוי הסיגריה עולה דימוי החפיסה המעוכה בתור ללשכה, שהם חייו של המעשן. השיר חוזר אל ראשיתו, כביכול לעוני אין סוף.
יפה השימוש במילה מטבחון המהדהדת הן כמטבח קטן של אדם עני והן כמטבחון בהקשר הפוליטי: אותה קבוצה מצומצמת של שרי ממשלה בכירים, המחליטה על גורל האזרחים הפשוטים, אלה שאין להם.
השיר לקוח מתוך "דו"ח העוני האלטרנטיבי" של ארגון "לתת", הפועל בשיתוף עם 110 עמותות למיגור העוני בישראל ומבקש לחשוף את הפן האישי והפיזי של העניים. מאחורי המספרים והסטטיסטיקות – יש פנים. הדו"ח מכיל נתונים וסקרים מזעזעים, ראיונות אישיים, תמונות חזקות מן הרחובות והשווקים וגם הסופרים מתגייסים. בין השאר כותבים: עמוס עוז, דודו בוסי, אבי אליאס, יעל איכילוב, אשכול נבו, מירה מגן והגר ינאי.
חזק וברוך, שלומי, תן לנו עוד משיריך היפים. רני
חן-חן שלומי, שיר יפייפה. משום-מה הסגנון מוכר לי!!!
בהצלחה.
שלומי
מעוניין לרכוש את הספר. !