על שוביניזם, על פמיניזם ותודה למריל סטריפ

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

st1\:*{behavior:url(#ieooui) }

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

להיות אישה בחברה המערבית זו משימה לא פשוטה. בעוד שבמדינות המזרח האוייב ברור לאישה המודעת, האוייב הזכר אומר לה להתכסות, לשתוק ולהעמיד בעיקר צאצאים, בעולם המערבי המסרים מבלבלים ומבולבלים. אנחנו כאילו משוחררות, הרי יש לנו זכות בחירה, וזכות לבחור את חיינו, אנחנו חופשיות כביכול. כביכול. לא מודעות לכך שאנחנו חיות בעולם שאכן נתן לנו חופש מסויים, אבל עדיין מדכא אותנו יום יום באינספור דרכים יצירתיות, ובעצם איננו יודעות מה אישה משוחררת אמורה להיות, מיהי בדיוק הדמות הזאת. ואם נדמה לנו שידענו, באה החברה והופכת את הקערה על פנינו.

מיהי אותה דמות אישה נחשקת, משוחררת, שאנחנו מפנטזות עליה? איך אישה באמת יכולה להשתחרר כשהיא מחוייבת ראשית לילדיה, צאצאיה? האם היא באמת יכולה לעשות קריירה מבוקר עד ערב?  ומה עם האחריות לגידול ילדיה, גברים לא מחוייבים לגידול הילדים, התפקיד המסורתי הזה נותר ברובו, אם לא כולו על כתפי האם.

איך אישה יכולה להגשים את עצמה באמת ובתמים באלף השלישי?

ומה עם המסרים הבוטים והסקסיסטיים שהיא נחשפת אליהם מרגע היוולדה? הפרסומות במדיה, בסיפרות, בבתי הספר, ברחוב, ששוטפים אותה איך 'באמת' אישה צריכה להרגיש, להתנהג, לחשוק, לאהוב?

מי אנחנו באמת הנשים? יצורים שעברו דיכוי במשך אלפי שנים ואין להן מושג מי הן אמורות להיות מעצם הווייתן? ואולי אין 'עצם הוויה', אולי אנחנו כולנו זכרים ונקבות תוצרים של מציאות, של יחסי כוחות, של חברה, של זמן.

באמצע השבוע הייתה לי פגישה בתל אביב,. אמצע פברואר, יום אביבי קסום, לא התחשק לי לחזור למטלות בבית. קניתי לעצמי שמלה, כן, זהירות, זה פוסט טריוויאלי, השמלה המשובצת שמחה אותי מאוד. אני אישה קלת דעת, קניות תמיד משפרות לי את מצב הרוח. לאחר מכן נכנסתי לסרט של מריל סטריפ, "משהו מסובך", סרט אמריקקי למהדרין. מהסיבה שממש יודעים מראש, מי 'הטובים', מי 'הרעים', מי יאמר מה, מתי, למה וכמה, ובטח שיודעים איך הסרט הזה יסתיים מלכתחילה.

ובכל זאת רציתי להודות, תודה מריל, תודה שאת קיימת.

איזה אושר, שחקנית אמריקאית משחקת דמות של אישה בת גילה, בת שישים, שנראית כמו אישה בת גילה, יפה מאוד, ועדיין, לא מנותחת, ללא בלונים מתרוממים במקום שדיים, עם קמטוטים מקסימים ליד העיניים כשהיא מחייכת בשפתיים אמיתיות של אישה בשלה בת שישים. אמיתית, חיה, זוהרת, אישה בשר ודם ובכל זאת נערצת.

תודה מריל שבסצינת המין הסכמת שנבחין שיש לך בטן קטנה כשאת שוכבת מכוסה, וכשאת לובשת סינר ממש רואים את הבטן החמודה הזאת נשפכת קמעה. תודה שהסכמת שנראה את הקיפול הקטן שמייצרת הרצועה של החזיה בגב של אישה בוגרת. תודה שאת לא בובת פלסטיק ממולאת סיליקון בעלת גיל לא מוגדר. תודה שאת אישה בשר ודם, תודה באמת.

זה נראה לכם מובן מאליו? בעיני ממש לא. אני שטופה בובות סיליקון, ודוגמניות בתוליות מורעבות לנצח. לא בטוחה מה זה להיות אישה בגילי, בת חמישים. שמרגישה אנרגטית וחזקה יותר משהייתי בגיל שלושים, הרבה יותר שלמה עם עצמי, ובכל זאת לא בטוחה במיניות שלי.

גם במשפחה הספרדית המסורתית שבה גדלתי, במשפחה כזאת לאישה בוגרת לא אמורה להיות מיניות. אימי למשל, מחקה סממנים של נשיות מעצמה, וכבר כשהייתי נערה צעירה היו שואלים אותי אם היא סבתא שלי. כל בגרותי אני מפחדת להיות כמותה, לא רלוונטית, מחוקה.

גרוע מזה, בחברה העכשווית, מריל סטריפ היא המראה היחידה שיכולה לשקף לי את עצמי, להגיד לי שאני בסדר, לא רק מכיוון שאני נראית ומרגישה בסדר, אלא שהחברה מקבלת או אמורה לקבל נשים כמוני, בנות חמישים, כי אנחנו בסדר גמור, ואפילו יותר מזה. שיש לנו מקום בסדר החברתי העכשווי.

שאנחנו לא צריכות להרעיב את עצמנו, ולחתוך את בשרנו בכדי להיות שוות, או אטרקטיביות, או סקסיות. ושאנחנו ראויות לשותף או חבר, אם נרצה, שנראה גם הוא בסדר, ולא לגבר שבדייט הראשון אנחנו אמורות להחזיק לו את הקטטר, מכיוון שזה מה שהחברה מאותתת לנשים כמוני. את שווה בפני גברים רק אם הם מבוגרים ממך בעשור לפחות. כלומר אישה, את תמיד תצטרכי להיות הבשר הטרי של מישהו, וזה לא משנה כמה את חכמה, יפה, מוכשרת, טובה, מצחיקה, מוצלחת. על פי חוק הטורפים והנטרפים שבחברה המערבית, את בשר. נקודה. ובשר נקבה בן חמישים שנה, כידוע, מבאיש. של זכרים כידוע לא.

ולפני שתתקיפו אותי, ותספרו לי עד כמה אני אנכרוניסטית, אני מזמינה אתכם, גברים ונשים לפתוח כרטיס כאישה באתר הכרויות, חכו ותראו מי יפנה אליכם שם.

אז זה היה יום רביעי שלי, בחדשות דברו על הרב אלון ועל יצחק לאור, אני צפיתי בסרט טריוויאלי ויצאתי מוארת בזכות מריל סטריפ. אחר כך אכלתי ירקות מאודים בשביל הדיאטה, והוספתי צמיד צועני לשמלה, כמה קל לעשות אותי מאושרת. כמה ארוכה הדרך לשיוויון אמיתי.