זמן הרוך
  • יודית שחר

    נולדתי על גבול שכ' התקווה, אני חיה בפתח תקווה עם שני ילדי. תקווה היא מילה משמעותית בסיפור החיים שלי. למדתי היסטוריה באונ' תל אביב וחינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים. אני מלמדת ומנחה אוכלוסיות מוחלשות. כותבת שירה מגיל שבע, מפרסמת שירה פוליטית חברתית בכתבי עת: "קשת החדשה", "מטעם", "משיב הרוח", "מעין", "עמדה", "הכיוון מזרח", "אתגר", "הליקון", "עיתון 77" ועוד. באנתולוגיות: "אדומה", "עקלקלות", "לאחותי, כתיבה פמיניסטית" ועוד. ספר שירי הראשון, "זו אני מדברת", יצא בימים אלה בהוצאת "בבל" ובתמיכת קרן "קסת"  

הזמנה

v\:* {behavior:url(#default#VML);}
o\:* {behavior:url(#default#VML);}
w\:* {behavior:url(#default#VML);}
.shape {behavior:url(#default#VML);}

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

30 תגובות

  1. איזה יופי, שיהיה לכם כיף

    • תודה גבריאלה, ביני לבין שחר כהן, מ'לואי', יש שיתוף פעולה שהתחיל מהערב 'רעב', שהיה ערב שירי מחאה בנושאים חברתיים שיזמתי. באותו ערב הקריאו 15 משוררים שיר כל אחד, ולואי נגנו רוק.
      הפעם יקריאו שישה משוררים.
      ב 15 במאי לואי ואני נופיע בלבונטין. אני חושבת שהכי כייף למשורר זה שיתוף פעולה עם מלחין. אישית אני זמרת מפוספסת, הייתי צריכה להיות זמרת בארים אדומה.. אז יש בזה נחמה.

      • עכשיו אני מבינה למה את לובשת שאל אדום (:
        מוסיקה היא תמיד תוספת משמעותית ומעשירה

        חג שמח
        (אילולי המרחק ושעת הלילה המאוחרת הייתי מגיעה)

        • אהה, יש לי הרבה בגדים אדומים. לא מזמן אמר לי דווקא גבר שאישה שלובשת הרבה אדום מחפשת אהבה. אבל מילדות אדום היה הצבע האהוב עלי, והיום זה סגולים מסויימים ואדום.
          את ירושלמית, נכון? אני מתה על ירושלים, הלוואי שיכולתי לגור בה. גרתי פעם, שלוש שנים, למדתי במכינה בהר הצופים.
          שיהיה לך חג שמח, רק אור ואור ויציאה משעבוד. (איפשהו היינו מתים, בעידן הפוסט קפיטליסטי, עם מדיניות כלכלית ובטחונית ימנית, אנחנו רק משתעבדים עוד ועוד).

          • צבע אדום הוא רב-משמעי. הייתי אומרת שהוא מתקשר יותר לתשוקה (יצרית) מאשר לאהבה (שקשורה יותר ללב).
            הוא צבע עז (כמו צבעו של הדם), ומסמל גם מלחמה (תשוקה ומלחמה ויצרים בכלל גם הרבה פעמים הולכים ביחד).
            את בטח מכירה את סמל היִין והינג הסיני. הינג שהוא הצד ה"זכרי" מיוצג על ידי צבע אדום, ואילו היִין שהוא הצד ה"נקבי" מיוצג על ידי צבע שחור.

            ואמן שנצא משעבוד לחירות ולרווחה נפשית-רוחנית וגם כלכלית וביטחונית!!!

          • לא ידעתי שהינג אדום, בדרך כלל הם צבועים בשחור לבן בהדפסים רווחים. בהחלט הגיוני (לדידי) שהתשוקה אדומה, אם כי תשוקה לא חייבת להסתיים או להתחיל במין, נכון? יש תשוקה לחיים, כמו שמחה כזאת שמפעמת מתקתקת כל הזמן מבפנים.
            ואני לא מאמינה שנצא משעבוד כלכלי, לפי כל הסימנים וההצהרות אנחנו נכנסים עכשיו לשעבוד כבד יותר, אני צריכה לכתוב על זה פוסט, אבל המום דברים על ראשי.
            בבית הספר למשל, אני מורה לחינוך מיוחד בתיכון ברמת גן, כבר הודיעו על קיצוץ בסל השעות. כלומר לשנה הבאה לילדים שלי, שהיו מסיימים גם ככה באמת, יש פחות שעות, וגם לי קוצצה הפרנסה הדלה עקב כך.

          • אוי אוי אוי, את רואה מה זה אופי אדום שמקליד מהר ולא עושה הגהה?
            המום=המון
            באמת=באחת

          • אדום הוא גם הצבע של צ'קרת הבסיס, הקשורה להישרדות, פיזית-כלכלית…
            http://www.chakra-colors.com/Root-Chakra/index.php
            ואולי לא במקרה את מדברת כאן על מצב כלכלי, גלובלי ואישי… משוררת המהפכה, לא? (:

          • ההגדרה של משוררי המהפיכה היא לא שלי.. בעוונותי, היא אפילו גנדרנית ויהירה ומביכה למדי. הלוואי שהייתי תורמת שיר אחד שהיה משמן גלגלי מהפיכה, הלוואי, קטונתי.
            לגבי הצ'קרה, יש בזה היגיון, שהרי בשביל לשרוד צריך אנרגיות של מלחמה. פעם למדתי רייקי, למעשה אני מוסמכת רייקי, אבל עשיתי את הקורס בזמן משבר והוא היה אמור לפתור משבר בינזוגי ובסופו של דבר לא השתמשתי ברייקי, חוץ מלהרגיע את עצמי בלילות כשלא יכולתי להרדם, כשהתגרשתי. וכאן הסתיים המקום של הרייקי בחיי.
            אז האדום מתאים גם לתיאוריה כאן, גירושין, מלחמה כלכלית, אדום, מלחמה. כמה נורא. אגב הגירושין האלה הם הדבר הכי טוב שקרה לי, בסופו של דבר, בחיי הבוגרים. הם פתחו לי את הדלת שהייתה חסומה אל עצמי.

          • כמו שאומרים: "ירידה לצורך עלייה", ו"הכול לטובה", ו"גם זו לטובה", אלא שזה מתברר רק לאחר זמן, בפרספקטיבה של זמן…
            מעז יצא מתוק…
            צריך לזכור את זה בזמנים של קושי.

            וגם מהקיצוצים בשעות הלימוד, ייתכן מאוד שגם בזה גלום איזה טוב, שכרגע הוא נסתר, ויתברר בהמשך…

          • לא מאמינה שגלום בזה טוב, לא מאמינה בלחכות למשהו שאולי גלום בו טוב, מאמינה שלפעמים חייבים להלחם על העקרונות שלך, כמו חינוך לכל, ולא רק לעשירים בחינוך האפור.
            אם נחכה שאולי גלום בזה טוב נמצא את עצמנו על המדרכות בהודו, נמקים וממתינים, כההון והשלטון חוגגים על גבנו הרצוץ ממילא.

          • התכוונתי שיש מצב שגלום בזה איזשהו טוב ברמה האישית. למשל אפילו עצם ההכרה שצריך להילחם על עקרונות היא כבר טוב שהפקת מזה, ואם ההכרה הזאת גם תוביל אותך למעשים / מאבק לשינוי המצב היא עוד יותר טוב, ואם תשני את המציאות באופן שגם אחרים יפיקו ממנה תועלת – אז ודאי וודאי שזה טוב… ואם תכתבי שירים מהפכניים ותובילי את מהפכת השירה החברתית – גם זה בונוס לא קטן… לא?!
            הנה, זה רק עניין של גישה חיובית, להפיק מכל דבר את הטוב שאפשר להפיק ממנו… ולראות איזה טוב אפשר להפיק מרע נתון…
            אני מניחה שעכשיו אני יותר ברורה.

            כביסה נעימה!

          • כן, עכשיו הבנתי אותך יותר טוב, והמיפשטים הראשונים שכתבת, על ההכרה, הם ממש שיר.
            אני קטונתי באמת, לכתוב משהו כזה שיזיז משהו, אבל בטח מישהו עוד יכתוב.
            וכביסה היא לא נעימה, אבל הניקיון נעים.. (:
            שיהיה לך חג שמח, מעניין לדבר איתך גבריאלה.

          • דלת נסגרת דלת נפתחת ,יהודית . תמצא רווחה ממקום אחר, את עוד תראי.ויפה הרעיון של הפסטיבל והאמירה שלו. אני מתה על זכרון ,אולי אבוא. בהצלחה !

          • יללה, בואי חנה. אשמח להכיר אותך, אני אוהבת להסתכל בתמונה שלך והרבה פעמים רציתי להגיד, שאת עומדת שם בחולצה פרחונית עם רקע ירוק, על רקע הגינה היפה והבית עם הגג האדום, ואת מקרינה משהו מאוד נקי וחגיגי.
            ותודה על המילים, אני יכולה לספר לך שמאז נפתחו לי הרבה דלתות, וממשיכות להיפתח, ואני מהמאמינות בהחלט שכל דלת שנסגרת פותחת דלת אחרת. אם כי לעיתים הדלת שנפתחת לא היינו רוצים דווקא בה, ויש תקופות של אסון שלא תלוי בנו, אבל אם אנחנו מחליטים לפתוח, ואין אסון גדול כמו מלחמה, או משהו מעין זה, אזי אנחנו פותחים.

          • ישירותך וגילוי ליבך נוגעים בי יודית. את מיישירה מבט אמיץ אל החיים מפנה גב לבכיינות ולרגש הקורבנות. אשה אמיצה.מזכירה לי משפט מסיפורו של י.ד. ברקוביץ שם הגיבור אומר: אצלי הכל גלוי, ומה שיש באמתחת נמצא על הצלחת.

          • תודה, סיפור שלא מכירה.

          • הבהרה: "זכרי" ו"נקבי" לא במובן של גבר ואישה, אלא במובן של תכונות או מהויות שנחשבות זכריות או נקביות. כגון מוחצנות / מופנמות, אקטיביות / פסיביות וכיו"ב.

          • דווקא חשובה ההבהרה, אם כך אני מכירה המון נשים אדומות וגברים אפורים כבויים. וזה ממש עצוב, באמת. מגיל מסויים זכרים כבים, רבים מהם, אני צריכה לכתוב על זה עוד שיר, למעשה כתבתי כמה, אבל צריכה לשבת עליהם ואני חסרת מנוחה. זה ייתן לאהוד סיבה נוספת להציק לי בבלוג. היום הוא כתב עוד הודעה בשיר על גברים בני חמישים, אבל אני מבינה אותו, כנראה לחצתי לו על איזו נקודה, רק שהוא לא צריך לקחת כל שיר כאילו נכתב עליו אישית.

          • יודית יקרה, עדיין בעניין צבעים:
            אם את חסרת מנוחה, ואת דווקא כן רוצה להיות במנוחה, תנסי ללבוש היום בצבע שחור או ירוק או כחול, או להקיף עצמך בצבעים אלו – יש להם איכות מרגיעה.
            (או תעשי טיול בשכונה ותוציאי את העצבים דרך הרגליים, אז תחזרי הביתה רגועה יותר)

          • גבריאלה היקרה, כחול זה לא הצבע שלי, ירוק אני לובשת רק בגוון בקבוק. שחור בהחלט לובשת הרבה.
            ללכת אני הולכת המון כי אין לי רישיון, אבל לטייל בעיר המכוערת הזאת, פתח תקווה, זה לא הכי נעים. אילו ראית אותי עכשיו היית אומרת שאני שאנטי לגמרי, יש לי דרך לכבוש את התחושות הללו, בסוף זה יוצא עם שיר או שלא. חוסר המנוחה.
            תודה על העצות, אני מבינה שאת מתעסקת בזה, ללינק עוד לא נכנסתי, שמרתי לאחר כך, כי יש איזו מטלה שאני אמורה לבצע עכשיו ולכבוש את הג'ינגיות שלי כרגע, שאומרת קיבינימט צאי החוצה, יש אביב בחוץ, יש חיים. אבל יש גם הר כביסה שבני היקר הביא אתמול בערב מהצבא וצריך אותי נקי ומהר.. (:

  2. עינת אלוני

    אני לא יודעת אם זאת הבמה לשאול, אבל את יכולה להביא קצת פרטים על הפסטיבל? נשמע מעניין.

  3. בהצלחה, יודית. ולכל המשתתפים. וללואי ולמהפכה גם.

    חג שמח.

  4. בהצלחה חברים.

  5. בהצלחה יודית, לך ללואי ולמשוררי המהפכה שיהיה בכיף והנאה.
    והלוואי והיינו זוכים לראות גם איזה שינוי ערכים חברתי ללא פסטיבלים. אתמול בסדר שרנו הא לחמא עניא והיה מלא אוכל – גם מעין פסטיבל כשהעוני חוגג ואולי פסטיבלים כאלה הם עוד דרך לא להישאר כהי חושים

    • זה פסטיבל מוסיקה, מוישלה, להקת לואי החליטה שהיא רוצה לעשות משהו אחר, לא הפסטיבל.
      ובאמת שאנחנו רחוקים, אתמול את הפרס על גילוי האפיקומן תרמנו לנזקקים. אבל איזו מדינה זאת שככה עושה לענייה, מביישת אותם, מתאנה להם.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליודית שחר