בת שבע בת חמישים, ועוד משהו

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

st1\:*{behavior:url(#ieooui) }

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

על הדוכן בשוק בו אני קונה את העלים לסלט, מנצח באסטיונר כבן שישים, כחוש, אניצי שיער לבן דליל מעטרים פנים עייפות, רגוזות למכביר.

לפני כמה ימים, ברחוב הראשי בדרכי מעבודה הביתה לאחר יום ארוך, שטופה במחשבות, עצר אותי האיש במפתיע ושאל: "יש לך שיר על בת שבע בת חמישים?", "מה?" שאלתי.

"יש לך שיר על בת שבע בת חמישים?", חזר. הנחתתי את עצמי בכח לרחוב ההומה, המהביל, המצחין מאדי בנזין, חושי המורה לחינוך מיוחד אמרו שהאיש רוצה להגיד לי דבר משמעותי.

"אתה אתה שואל אם יש לי שיר על אישה בשם בת שבע, שהיא בת חמישים?" הקשיתי. "כן", ענה לי האיש.

"לא, אין לי, למה שאלת?"

נבוך האיש והתחיל לנוע במקומו בחוסר נוחות ושתק.

"לאשתך קוראים בת שבע?", ניסיתי. "כן", הוא ענה.

"והיא בת חמישים?". "כן".

פני הבסטיונר הזועפים הפכו לפני ילד שוקקים מבקשים ממני משהו טמיר, "אני אשלם כמה שתרצי". ואני שתמיד נמלטת מבועתת ממטלות משמימות של שירי יום הולדת, ברכות נישואין, וכו', חשתי לפתע רצון טוב.

סיכמנו שהוא יספר לי על בת שבע שלו, שיש לה עדיין, כך סיפר,  גוף של בת שבע, שהיא טובת מזג ושגידלה את ילדיהם לתפארת. סיכמנו שהוא יתקשר לתת לי עוד פרטים עליה, ויראה לי תמונה בכדי שאוכל לכתוב שיר נכון.

"לא צריך כסף בשביל זה", אמרתי. אבל היום בדוכן הוא מילא לי שקית עלים, רובם לא נחוצים, במחיר מצחיק, כי ככה הוא דואג לבת שבע שלו וכך הוא מוקיר לי תודה עוד לפני שנכתב השיר.

וחוץ מזה רציתי לספר שזכיתי בפרס טבע בפסטיבל מטולה, וזה שמח אותי ומרגש, והחיים מאירים לי פחות או יותר.

ואני מתחילה להשתכנע שכנראה שאני מדברת בשירים שלי לאנשים מסויימים, משום שמהדורה שניה של הספר הודפסה תוך מספר שבועות.

ובעוד שבוע מסתיימת שנת הלימודים, יהיה לי זמן פנוי, ואני מתכוונת לטוס לפריס, שלא בקרתי בה 13 שנה, מן נדר שעשיתי עם עצמי, שיום אחד אטוס לפריס לבד בכדי לשוטט ולכתוב, והחלטתי ששם אכתוב סיפור ילדים שיושב לי בראש, על שבעת פרקיו, כבר 15 שנה. הגיע הזמן.

כנראה שיש אנשים, כמוני, מהוססים, שחיים לאט, אבל גם לאנשים כמוני יש חיים, לי ולבת שבע, ששתינו בנות חמישים עכשיו.

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1045,209,36487,.aspx
ושני שירים: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3729037,00.html