זמן הרוך אישה, אימא, מלמדת, מנחה ועובדת עם אוכלוסיות מוחלשות
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
את ראש השנה אני אוהבת לחגוג עם עצמי.
הילדים הולכים לאביהם בערב החג (בליל הסדר הם אצלי), ואני מסרבת בנימוס ובתוקף להזמנות של בני משפחתי. אל תזלזלו, לא פשוט לדחות משפחה ספרדית, חמה, צפופה, בערב ראש השנה.
ראש השנה הוא הזמן לחשבון הנפש שלי.
אני מחבבת את ערב ראש השנה שלי, אני לא צריכה לא דגים ולא עוף. אף חיה מתה לא צריכה לקשט את השולחן שלי בכדי שארגיש שסגרתי שנה ופתחתי שנה חדשה. מקסימום אני אחראית לרצח של כמה ענבים בשלים שהתמזגו לכדי יין טוב.
בשנה הקודמת יצא ספרי הראשון, זו אני מדברת, ספר שהפתיע אותי מאוד. הייתה לי גם אהבה, או איך שקוראים למערכת זוגית. השנה נשאר הספר, שממשיך להפתיע אותי מאוד, והאהבה איננה.
הספר ממשיך ומפתיע משום שהוא עורר גל של כתבות ושידורים שלא נפסק עד לימים אלו ממש.
אני מסתכלת על השנה שלפני. שילוש מורכב של תוכניות. אני עומדת לבנות לי סוף סוף חדר.
בריאיון בערב החג, להארץ, אמרתי שתמיד כשמצלמים יוצרים יושבים בהבעה מלאת חשיבות ב'חדר העבודה שלהם', אני מגחכת לעצמי. עדיין אין לי חדר משלי, אף פעם לא היה לי חדר משלי.
החדר הפרטי שלי, ההתכנסות שלי היא בתוכי. פיסית, השירים שלי נכתבים בכל מקום, באוטובוסים, על קירות בניינים בדרכי, על שולחן המטבח. בכל מקום.
השנה אני מקווה שיהיה לי סוף סוף חדר פיסי, ולא רק נפשי.
השנה גם התחלתי לעבוד במקום שמשמח אותי מאוד מאוד. תיכון חדש לתקשורת, שמרכז את פליטי מערכת החינוך, של עיר עם אוכלוסיה מוחלשת.
מצאתי מורים חברים, אנשים שהם בראש שלי, רובם אומנים, כולם באים מקריירות אחרות מפוארות. אנשים שמאמינים בנתינה מתוך אהבה, מתוך רצון לשינוי.
אני עוד אכתוב על העבודה הזאת. אני מחנכת כיתה, ומלמדת היסטוריה והבעה, גם לבגרות. אתגר עצום שממלא אותי שמחה וחששות. אף אחד לא יכול להבין מה זה להיות מורה חוץ ממורים. לעמוד מול עשרות ילדים בגיל ההתבגרות ולהוביל קשב ולמידה. על אחת כמה וכמה, עד כמה זה מורכב עד בלתי אפשרי ללמד ילדים שנפלטו מכל מערכת חינוך אפשרית. אנחנו מקיימים בכל יום ישיבה לאחר הלמידה, כשאני יוצאת מבית הספר, אני מרגישה פיסית, שמוחי מתפזר מרוסק על אבני המדרכה.
האתגר השלישי הוא פרסום ספר חדש. הספר הבא שלי יצא שוב בהוצאת בבל, בשנה החדשה. אני מרגישה שזכיתי בהוצאה הקטנה והמיוחדת הזאת פעמיים. אני כותבת הרבה מאוד. המוזה ממש הולכת אתי יד ביד בתקופה האחרונה. אלת שפע מעטירה. מרגישה שצמחתי בכתיבה, מרגישה בנקודה אחרת משהייתי לפני יציאת הספר הקודם. תמיד כתבתי לעצמי, הכתיבה היא מעין חפירה בווריד מבחינתי. והדם שנשפך חייב להיות אדום והכי נקי שיש. ברגע שאזייף בדיבור השירי שלי, איבדתי את המהות של כתיבתי ואהיה חייבת להפסיק.
אבל עכשיו כשאני כותבת, יש בי ידיעה, באחורי הראש, שהדברים שאני אומרת גם מתקבלים אצל אנשים מסויימים. שיש לי קהל שכשאני מדברת הוא מבין ומתחבר ואפילו אוהב את מה שיש לי להגיד.
וזו מהפיכה עצומה בחיי.
אני יכולה רק לדבר את עצמי, אבל למדתי שיש מי שמקשיב.
זה שילוש המטרות שלי לשנה החדשה, ויש כמובן את כל המטרות הקבועות בחיי. להיות אימא טובה, קשובה לילדי. לפרנס אותם בכבוד. להיות אדם חיובי. ללכת בדרך הטובה, הנכונה, שאין דרך אחרת בלעדיה.
אני מאחלת לקוראי שנה חדשה מאירה.
מאחלת לכם שתגשימו את המטרות המאירות שלכם.
מאחלת לכם אהבה ביחסיכם עם הזולת וביחסיכם אל עצמכם.
שלכם, יודית
את השיר הזה אני מצרפת באהבה לכל מי שמרגיש שהוא כלוא, בחדרו הפיסי או בחדרו הנפשי. כלוא ורוצה להשתחרר.
למי שמעוניין לקרוא שירים חדשים נוספים, בבלוג שלי ברשימות/וורדפרס כאן: http://yuditshahar.wordpress.com/
(ואנא, אל תשחררו תגובות ממני, מתחזים לי. כבר אמרתי, אינני מגיבה בבננות עד שתותקן מערכת זיהוי).
כלואים נכלאים
בקופסות הפלדה אנו כלואים
בציפורי הפלדה המוצפנות בנתיבי אוויר סמוי,
בשלדת מכוניות בעדרי אוטובוסים נוהים
מוכתבים על פסים כבושים,
אנו כלואים נכלאים.
בקופסות הבתים אנו כלואים
ברקמת טיח פרומה
במרצפות מתובנתות רופפות
בחריקת דלתות
במפתנים פונים לאין
בריבועי חלונות משקיפים מבט
על רחובות אספלט
בתים בתים ממושטרים
ממוספרים טורים טורים טורים
אנו כלואים נכלאים.
בקופסת הגוף אנו כלואים
בעצמות הנוקשות
בבשר הרך
בתאי השומן הנימוחים מתפנקים
המייבבים: הבו הבו הבו
בקופסת התא
בשרשרת הגן
בשלשלת האגו
אנו כלואים נכלאים.
ברשתית העין אנו כלואים
בטבעות האישונים העגים פוערים בארות,
בהיפוך התמונה, בזיכרונה
בתופת ההשתוקקות: התֹאבה? התבוא?
בריח הרוח המרוכך באינסוף רסיסי יסמין
לאחר שדפקה ודפקה ודפקה
כל הלילה בתריסים
ואיש לא בא מבחוץ מבפנים,
אנו כלואים נכלאים.
שנה טובה, יודית. תוך כדי קריאה בדברייך שכאן נזכרתי בעבר הקצר – חודשיים בערך – שלך. איך הכול התהפך אצלך והכול כל כך לטובה. ומניסיוני, אין סימן טוב מזה לצעידה בדרך הנכונה. תמיד וקצת עד היום האמנתי שזוגיות ואהבה בין זוגית חשובה לקיום הנפשי השמח פי כמה מכל ספר שכתבתי או שאכתוב. היום אני כבר יודעת שטעיתי בכך טעות טראגית, בשביל השמחה שבי. זוגיות היא תלוית שניים. יצירה תלויה אך ורק בכותבה. זוגיות באה והולכת – כי בן הזוג אינו בשליטתנו. יצירתנו שלנו לעולם ועד. והיא וקודם כול היא מקור שמחתנו העמוק והנקי ביותר. אפילו לפני ילדינו… איך זה? כי ילדינו זוכים מאיתנו למנת האהבה והשמחה שהיא החשובה במידה שלנו יש מנה כזאת. ולכן למענם עלינו לספק קודם כול את מקור שמחתנו – בעצמנו ולעצמנו. ובאשר לתיאורך את קשיי היותך מורה, ערב גירושי הייתי חודש מורה בתיכון חדש בתל אביב. ילדים מבית טוב. אחרי חודש אני הרמתי ידיים. יצאתי משערי בית הספר שבו אני למדתי שלא על מנת לשוב אליו עוד. התלמידים היום בדרך כלל "איומים ונוראים", בלתי ממושמעים, נעדרי כבוד אלא לאייפוד הצמוד אליהם אפילו בשיעור. כולי הערכה עמוקה לך וליכולת בנייתך כאם חד הורית – את עצמך! וחדר משלך חשוב ביותר ובתנאי שאיש לא יפתח את הדלת תוך כדי… כי אז התסכול רב יותר – יש ואין חדר… החדר הוא קודם כול בתוכנו, ביכולת לקחת לעצמנו את שמגיע לנו מעצם היותנו יוצרים – חדר שקט וכבוד לעצם היותנו יוצרים גם אם איש מלבדנו לא קורא את שורותינו. נראה מה תכתבי בשנה הבאה. וספרך השני שיצא לאור מעצם הופעתו ניתנת לך עוד מתנה לחיזוק שלבי חוט השדרה.
שנה טובה ענת, תודה על המילים.
מסכימה איתך שאדם שלם לא יכול לתת אהבה מספקת לילדיו. גם לא אדם חצוי.
אני יכולה להגיד לך בוודאות שהילדים שלי הם היצירה הכי טובה שלי.
השירה אצלי מספר שתיים. אבל מאוד שמחה שיש לי אותה וקבלתי שהיא חלק מהמהות שלי. שנים שהתכחשתי למהות הזאת.
לגבי הוראה, בהתחלה זה באמת שוק, והרבה נושרים תוך חודש. צריך להבין את העבודה הזאת ולהיות מוכן לה מבחינה נפשית, וגם ללמוד איך להיות מורה. זה לא פשוט בכלל, ונדרשות לפחות חמש שנים בכדי להבין מה אתה עושה, כמורה, בהוראה.
שנה טובה לך.
שנה טובה – שנה שבא תמצא כל אחת את סוג החופש לה היא זקוקה ביותר (וממה בדיוק?) ותוכל להקשר למשהו/מישהו חדש: הרי אפשר לעמוד באוויר…
לאני שנה טובה, אני מודה שאף פעם לא הצלחתי לעמוד באוויר, ולא הכרתי אדם שעמד באוויר. וגם על המים לא הלכתי, בעוונותי.
לגבי השאלה ממה בדיוק, אני חושבת שיש אינסוף סיבות לרצות בחופש. להשתחרר ממערכות יחסים הורסניות. מעבודה מקטינה. מאדם מסרס. להשתחרר מאגו גדול מדי. אינסוף סיבות לחפש שחרור.
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
שנה טובה ומאירה לך גיורא.
יודית יקרה
כמה נקי ויפה כתבת על השנה החדשה שבפתח. מאחלת לך המשך חפירה מוצלח אם כי הדם שיוצא מהוריד נושא כמו שירים את מה שאסף בניגוד לדם הנקי שיוצא מהעורק,ובשביל השירים נדמה לי שצריך את הוריד ושהצבע לא יהיה כזה אדום חדש. או שמא שירים שמחים של תקווה ושנה חדשה הם מהעורק?
מירי יקירתי, לקחת אותי למינוחים ביולוגיים. עד כמה שידוע לי דם שיוצא מהעורקים נושא עימו חמצן לתאים, האין זאת? לזה התכוונת? אני בכל אופן התכוונתי שהחפירה צריכה לצאת מהבשר ישירות.
לגבי שירים שמחים, מכירה מעט מאוד שירים שמחים טובים. ממש ספורים, אפילו לא זוכרת אותם. רוב רובם של השירים הטובים הם בלוזים. תכלכלים לטעמי.
שנה טובה, יודית. שיפציע הספר החדש ושתפציע אהבה.
תודה לך שחר, שנה טובה ושחר חדש לך ולספרך.
לגבי עצמי, אני די גרועה באהבות, ממש גרועה. ספר יהיה מן הסתם.
שלום יודית. הדברים שכתבת התלבשו כמו כפפה על שיחה שהיתה לי בדיוק היום בנושא יצירה ונתינה, שחרור המקום של הנתינה והשתחררות ממשקולות מקשות, וחשבון הנפש שלך מעורר הזדהות. כל כך הרבה זמן אנחנו מבזבזים על זוטות. ולראות איך שפתאום אבן הדומינו שלך שהתחילה לזוז לפני כמה חודשים הביאה אותך לדברים טובים – זה משמח!
שנה טובה לך ולכל קוראי בננות וכותביו (או קוראות בננות וכותבותיה).
תודה לך נועם, מכירים?
לא כל כך הבנתי, אבני הדומינו שלי מתגלגלות כבר הרבה שנים, ולאיזה עיניין ספציפית התכוונת.
לגבי נתינה, אני מאמינה שבכל נתינה יש גם לקיחה, ויש רק הגדרת הלקיחה. כמובן שהגדרת הלקיחה משתנה מאדם לאדם.
שנה טובה לך.
היי יודית יקרה, שנה טובה ובהצלחה בעבודה החדשה עם אנשים כלבבך בהלחה לספר הנולד ואינשאללה רק דברים טובים.
שנצליח סוף סוף כולנו לצאת מהכלא הנפשי והרוחני זה ישחרר אותנו גם פיזית.
השיר יפה מאוד
צ"ל : בהצלחה לספר החדש
תודה רבה חנה. שנה מאירה וטובה שתפציע עלייך.
רק טוב.
היי יודית
כמה יפה
שנה טובה
תודה תמי. שנה מאירה לך.