זמן הרוך אישה, אימא, מלמדת, מנחה ועובדת עם אוכלוסיות מוחלשות
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
בשייח' ג'ראח, באור הרך
התאנה השסק התות לא יודעים
שיש חוק ליהודים וחוק לערבים,
התאנה השסק והתות מלבלבים
לערבים ויהודים, ליהודים וערבים.
בשייח' ג'ראח, בערב צלול
משתוללים הילדים במצהלות,
מחלונות מסורגים, מבעד וילאות כבדים
צופים בהם ילדי מתנחלים.
בשייח' ג'ראח יודעים הילדים
יש חוק ליהודים וחוק לערבים.
בשייח' ג'ראח באוהל המפונים
ילקוטים מוכנים ליום לימודים של מחר,
סמוך עומד מוחרם נחסם נחתם
ביתם שהתקיים איתם
מאלף תשע מאות ארבעים ושמונה.
בשייח' ג'ראח שרים הילדים:
יש חוק ליהודים וחוק לערבים.
בשייח' ג'ראח, מעל בית ערבי
חנוכיה יהודית מפיצה חושך,
סרטים שחורים נתלים מלבלבים
מרשרשים על כבלי חשמל,
סרטים שחורים מנצים כמו עורבים
נלפתים מסתבכים מסתכסכים מתאבלים
באור הזך הדועך במתינות
באוויר המתוק של חודש יוני.
יודית יקרה,
כמו שכתבתי לך במייל הפרטי לפני שפתחת לתגובות, השיר שלך חזק וכואב ולצערי מדוייק, אני מסכימה עם כל מילה שלו. התאנה שלך, כפי שהיא מופיעה בשירך, היא פרי כאב שאנחנו כולנו אוכלים עד שאי אפשר יותר.
למרות שזה היה מקרי, תודה גדולה גדולה על העלאת הפוסט, וחיזקי ואימצי בפועלך החברתי הברוך, ובהצלחה רבה לכולכם מחר.
תודה איריס. כפי שאמרתי, את מוזמנת להצטרף לפעילות שלנו כשתגיעי ארצה.
היי
אהבת את הקצב של השיר את הדיבור הרך שמשאיר מקום גדול למה שהמילים אומרות, ומתארות
להתראות טובה
תודה טובה, גם אני אוהבת קצב במילים. מוסיקה פנימית.
בחוף ניצנים מאות מפונים בקרוונים או סתם על החוף צרובי חמה צרובי רוח
ילקוטים שלעולם לא יפרקו
בתים שנועדו לחורבן שני ושלישי
וחנוקיות מפיצות חושך סביב צווארם
כמה פעמים ימותו עד שיגיעו?
עצוב תמיד גורל המהגרים בכורח
משם
ומפה ומכל מקום
יודית, את מתארת בחדות וברוך מצב בלתי אנושי המתקיים כאן ועכשיו, מתחת לאף. מתקיים אולי אינו הפועל המתאים, כי הוא מעיד על פעולה הקיימת בכוחות עצמה. אבל במקרה שלנו לסבל הזה יש אבא.
ואיה רגישותה של הנפש היהודייה ההומיה? ואיה רגישותם של השופטים בישראל? ומה לגבי אנושיות גרידא, או לפחות היגיון בריא. שהרי אם אנחנו מחילים את חוק השיבה בשייח' ג'ראח, צריך לתת לאותו מפונה את ביתו בחיפה או בטלביה.