נולדה בתל אביב, כמעט על מדרגות בית החולים ולא התאוששה עד היום. למדה ספרות עברית ולשון באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון ועשתה תואר נוסף בספרות, בהצטיינות, באוניברסיטה הלאומית של דרא"פ. שהתה בשליחות בדרא"פ, לימדה בתיכון שם ובארץ. טיילה רבות באפריקה והתאהבה ביבשת.
הייתה חברת מערכת 'מעריב' במשך שנים ותרמה 'אייטמים' גם לגל"ץ. בהמשך הייתה כתבת ראשית ב'עולם האשה', כתבה על ענייני תרבות ב'פנאי פלוס', כתבה טורים בענייני עיצוב, בריאות ועוד.
כלשונאית, הייתה בין כותבי המילון העברי-עברי 'רב מילים' שיצא בהוצאת מט"ח שליד אוניברסיטת ת"א בשיתוף עם אחרים – בפרק הביטויים.
עורכת לשונית, כותבת, פריקית של שפות, מציירת במילים. גרה בהרצליה
שיר שלי ב'זוטא'
שיר שלי מתפרסם בגיליון הנוכחי של כתב העת 'זוטא', ואתם מוזמנים להציץ:
סליחה, תלמתי. אבל אי אפשר "להציץ" בשיר. אמנם השיר הוא הצצה אל דיבור קצוב, פנימי נפלא, אבל הוא מצריך התבוננות והקשבה:) חוץ מזה, הוא גדול בעיני. שאלתי אותך גם בזוטא, "שסעת" היא המילה העברית לסכיזופרניה?
נפלא ביותר. אהבתי את הסוף הלא נכתב/מדובר/נשמע, אבל קיים. ועוד איך קיים.
איזה כיף שחזרת!
מתבוננת מקרוב ומאבחנת…שסעת…כנראה אלצהיימר… אין מספיק זכרון.
ואותי, אותי את עוד זוכרת?
סיגל, סיגל מהמונית, עם האנגלית והטווס שהצעתי לך נישואים בגלל הנקוד והאוטו המקולקל כמעט נפגשנו באמבט בועות ועוד מעט ניפגש במרפסת של איריס. זוכרת?:)
אני שמה את המונוקל… רגע, רגע, מתבוננת. הזאת סיגלקה? מהמונית? מחוות המנועים? שהציעה לי נישואים? (ומה השבתי?) שרוצה אותי עם כל נדוניית הניקוד והנקודות? היא ולא אחרת, אומר אפילו אַלצי (אלצהיימר אחרי שמִתרגלים). ברוכה השָווה. איזו שמחה בבלוגי.
וכמובן, אצל אירסקה על המרפסת.
תלמה פרויד עיתונאית, לשונאית, כותבת, , קריינית של ספרים מדובבים. אוהבת מילים. שותקת בין מילה למילה
סליחה, תלמתי. אבל אי אפשר "להציץ" בשיר. אמנם השיר הוא הצצה אל דיבור קצוב, פנימי נפלא, אבל הוא מצריך התבוננות והקשבה:) חוץ מזה, הוא גדול בעיני. שאלתי אותך גם בזוטא, "שסעת" היא המילה העברית לסכיזופרניה?
נפלא ביותר. אהבתי את הסוף הלא נכתב/מדובר/נשמע, אבל קיים. ועוד איך קיים.
איזה כיף שחזרת!
איריסקה, שסעת היא אכן המילה העברית המילונית לסכיזופרניה.
ותודה גדולה!!
כיף להיפגש.
מברוק תלמה, ו… עצוב כמה שזה ככה לפעמים 🙂
תודה, אמיר. וכן, ככה זה לפעמים 🙂
אני אוהב את השיר המדבר על הרצון למצא מנוח מעצמנו.
נדמה, שאצל האחר יותר נוח.
תודה, גיורא. "למצוא מנוח מעצמנו" – איזו הגדרה יפה.
מתבוננת מקרוב ומאבחנת…שסעת…כנראה אלצהיימר… אין מספיק זכרון.
ואותי, אותי את עוד זוכרת?
סיגל, סיגל מהמונית, עם האנגלית והטווס שהצעתי לך נישואים בגלל הנקוד והאוטו המקולקל כמעט נפגשנו באמבט בועות ועוד מעט ניפגש במרפסת של איריס. זוכרת?:)
אני שמה את המונוקל… רגע, רגע, מתבוננת. הזאת סיגלקה? מהמונית? מחוות המנועים? שהציעה לי נישואים? (ומה השבתי?) שרוצה אותי עם כל נדוניית הניקוד והנקודות? היא ולא אחרת, אומר אפילו אַלצי (אלצהיימר אחרי שמִתרגלים). ברוכה השָווה. איזו שמחה בבלוגי.
וכמובן, אצל אירסקה על המרפסת.
אהבתי את שירך תלמה המבטא באופן מקורי את הנתק הפנימי והקצר התקשורתי בין דמויות וכוחות רבים הפועלים בתוכנו
נכון, חנה. תודה רבה לך ושבת שלום וברכה.
אומרים שאני אינני אני
אז מי התקשר אלי בכלל ?
אנחנו צריכות לדבר על זה
מברוק על השיר הערמומי תלמה
תפסת אותי על חם ריקי-תיקי. אנחנו בהחלט צריכות לדבר על זה. זאת אומרת, אנחנו 🙂 – ואת. חיבוק גדולצ'יק.
שסעת היתולית ונוגה.
תהדקי קשר עם עצמך האחר, תלמה. חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.
שחרי, אני עובדת על זה :).
ועם חבר כמוך, היונה בחגווי הסלע מ-אוד שמחה!!