מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
ראשיתי
מוֹצָא הַנֶּפֶשׁ בְּהַרְרֵי גַּעַשׁ וְאֵשׁ
וְעִנְיָנָהּ עַד כְּלוֹת
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה קָרָט יֵאוּשׁ צָרוּף
מְזֻקָּק מִסִּיגִים, מסְיָגִים,
חוֹתָם עֲנָק, כָּבֵד עַל חָזִי
אֶבֶן עַל בְּאֵר.
בַּבֹּקֶּר אֲנִי מִתְפַּזֶּרֶת כְּמוֹ הָעַרְפִּלִים
מְלַחְלַחַת סְלָעִים וְאֶבֶן
מְלַטֶּפֶת צְמִיחָה עֲדִינָה
וְנֶחְבֵּאת בְּחַגְוֵי הַבַּיִת
בֵּין דַּפִּים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ בִּמְכוֹנוֹת
בְּאַהֲבָה
וּבְמִלִּים,
מִשְׁתַּדֶּלֶת לְמַיֵּן אוֹתִיּוֹת
לַתּוּר אַחַר אוֹת
וּבְעִקָּר לְדַיֵּק
לִפְנֵי הַחֹשֶׁךְ
הַמִּתְחָרֶה אַף הוּא עַל לִבִּי
הַשָּׁבוּי בְּאַהֲבַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר
שֶׁטֶּרֶם אוֹר מְטַפֶּסֶת מוּלִי
מִתְיַצֶּבֶת מַתִּיזָה רְשָׁפִים
עַל
סוֹרְגֵי מַעֲקוֹת הַגָּג מִמּוּל
וְנִבְלֶמֶת בָּאוֹר הַמְחַלְחֵל.
עַל הַכְּבִישׁ הָאָפֵל עוֹד זוֹרְחִים אוֹרוֹת הָרֶכֶב
מִתְמַזְּגִים כְּמוֹ אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הַשָּׁטָה לִקְרָאתִי
כַּמָּה שׁוֹרְרוּ לָהּ
כַּמָּה נֶאֱהָבָה מְכַכֶּבֶת בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן.
וּבְכֵן
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
מִתְאַמֶּצֶת לְשַׁחֲזֵר אֶת זָהָרָהּ.
הַלַּיִל הַשָׁחוֹר
בִּטְנַת הָעוֹלָם הַרְעוּעָה
עוֹטֵף אוֹתִי לְבַל אֶנְשׁוֹר
בְּלִי עוֹר
בְּלִי בָּשָׂר, קֹמֶץ עֲצָמוֹת פְּרִיכוֹת,
וְכַמָּה מִלִּים שֶׁבִּטֵאתִי לְמִשְׁמַע צִפּוֹרִים,
לְמַרְאֶה כּוֹכָבִים,
לַחִבּוּק הַזָּכוּר מִנִּחוֹחַ פְּרָחִים שֶׁפַּעַם זָרְחוּ עַל אַדְמַת עוֹלָמִי.
אֲנִי סְפוּנָה בַּחֲשֵׁכָה
עַפְעַפַּי כְּבֵדִים–
רֶכֶב לֹא יִשָּׂא אוֹתִי הַלְאָה.
פָּנָסִים הִבְלִיחוּ לְהֶרֶף בַּרְחוֹב הַסָּמוּךְ.
הַחַשְׁמָל מָצוּי – הַכֹּל כּוֹתְבִים מַשֶּׁהוּ
וּמִי נוֹגֵע בְּלֵב רֵעֵהוּ?
אָז אֲנִי מִתְפַּזֶּרֶת מְבַקֶּשֶׁת לְהֵטִיב
וְאַיֶּלֶת הַשַׁחַר עוֹשָׂה דַרְכָּהּ הַרְחֵק
אֶל לֵב הָאוֹר
נְמוֹגָה בָּאוֹר.
הַשְּׁכֵנָה תוֹלָה כְּבָסִים עַל הַגָּג מִמּוּל
-בָּרוּחַ שֶׁפִּזְרָה אֶת אַחֲרוֹנֵי הָעַרְפִּלִּים
–כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.
הַשֶּׁמֶשׁ עֲלוּבָה כְּזוֹמֶמֶת לִקוּי
– אֵלַי נִמְשָׁכִים עֲנָנִים כִּלְמַגְנֵט,
לְכַבּוֹת לִי עוֹד יוֹם.
הִיא מִשְׁתַּעֲשַׁעַת לָהּ.
עוֹד מְעַט קָט יִשָּׁלְפוּ קַרְנֶיהָ מִכָּל הַאַשְׁפָּתוֹת
לְהַכּוֹת בְּסַנְוֵרִים גַּם נֶפָש אֲפֵלָה
וּבְרֶכֶב זְהָבָהּ תִּתְנַהֵל.
רות,
אני לא מסוגלת לנשום – הקריאה בשיר שלך טלטלה אותי וכל אות בטקסט, כל ניקוד, פסיק, אומרים לי יותר משאוכל להביע.
אשוב לקריאות נוספות ולתגובה הולמת (כך אני מקווה).
בינתיים, שבת שלום.
רבקה
רות היקרה!
"כַּמָּה שׁוֹרְרוּ לָהּ
כַּמָּה נֶאֱהָבָה מְכַכֶּבֶת בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן.
וּבְכֵן
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
מִתְאַמֶּצֶת לְשַׁחֲזֵר אֶת זָהָרָהּ."
שחזור מרהיב, כואב וזוהר כמו גם השיר המאיר מבראשית – שלך.
שבת שלום ומבורך!
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה קָרָט יֵאוּשׁ צָרוּף
זה שיר שלם. עצמאי
עירוב בין נוף פיזי לנוף נפשי.
חיים פרושים בין התחלה לבין סוף.
פואמה עד כלות הנשימה והחיים. יפה מאוד.
מטלטל.
הלב "הַשָּׁבוּי בְּאַהֲבַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר"
לעומת הכוחות החזקים של היאוש:
"חוֹתָם עֲנָק, כָּבֵד עַל חָזִי
אֶבֶן עַל בְּאֵר."
מה שאצטט –
"הַלַּיִל הַשָׁחוֹר
בִּטְנַת הָעוֹלָם הַרְעוּעָה
עוֹטֵף אוֹתִי לְבַל אֶנְשׁוֹר
בְּלִי עוֹר
בְּלִי בָּשָׂר, קֹמֶץ עֲצָמוֹת פְּרִיכוֹת,
[—]"
"- אֵלַי נִמְשָׁכִים עֲנָנִים כִּלְמַגְנֵט,
לְכַבּוֹת לִי עוֹד יוֹם."
החיים כמאבק איתנים, רות.
הציטוט שהעלתה רוחה ודבריה – אני מצטרפת אליה.
—
שבת שלום ושלווה, רות יקרה.
רות, שיר מרגש. מלחמת האור והחושך, גם בפנים וגם בחוץ…
שיר יפהפה ומטלטל עד העצם.
שבת ברוכה
עפרה
תודה לכולכם על התגובות המחזקות
שבוע טוב
רות
ומי נוגע בלב רעהו? את רות. מסתבר שגם מתוך הבית אפשר לתאר קוסמוס רגשי שלם.
תודה, גיורא.
רות יקירתי
אני קוראת ובוכה את כמו מדחס אוספת את כל המילים דוחסת אותם למשקל סגולי גבוהה ביותר
את מדייקת את הכאב את המורכבות 'החומר' מגיע למעמד רוחני.
זהו אני לא אמשיך לקרא אותך יותר הערב כי אני מרגישה שנכנס לי חמצן הרים למוח
את משוררת גדולה חבל שאת לא שולחת את השירים לכרמל או לאמיר אור אולי אחד מהם יהיה לו רעיון מה לעשות בשירים
הם מושלמים
נהיה בקשר חברתי היקרה
באהבה רבה
טובה
וואו ,רות יקרה ,השיר הזה העתיק נשימה מאפי ומילים מפי
שיר חזק !
אלי נמשכים עננים כמגנט לכבות לי עוד יום -נפלא !
חנה וטובה יקרות, תודה. רק עתה ראיתי את התגובות הנפלאות ל"ראשיתי"
רות