מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
***
עוֹד מְעַט אִישָׁן
וְאִם אֵעוֹר לְפֶתַע
אֶשְׁתַּדֵּל לִזְכֹּר מָה הִרְדִּים אוֹתִי
כִּי תַעֲתוּעֵי הַגּוּף וְהָרֶגֶשׁ
שִׁגְעוּ
אַף יָכְלוּ לִי.
עָלַי לְהִתְאַמֵּץ
לִשְׂרֹד כִּבְרַת זְמָן
לִפְרֹעַ חוֹבוֹת לַמִּשְׁפָּחָה
לִידִידִים
אוּלַי לַחֶבְרָה –
לוּ רַק יֵבְלִיחַ הוּא
הַמְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים
וְאִלָּכֵד בִּזְרוֹעוֹתָיו.
רות, נקי מדוייק אפילו מהמם בעוז להגיד את זה ככה.
תודה יוסף.
מצטרפת להערה של יוסף שיר צלול וכואב
חנה יקרה, תודה.
רות
שיר שיש בו השלמה כואבת…
תודה נורית, לא חשבתי על השלמה, אבל היא משתמעת…
הי רות! את מזכירה לי כמה קשה כל יום הבדיקה אם אנחנו כאן או שם. שמחה שאת כאן 🙂
הי מירי, ואני חשבתי שנטשת אותי. תודה, רות
חד וקולע ואמתי.
תורות אחדות יגידו כי המשפט:
"וְאִם אֵעוֹר לְפֶתַע
אֶשְׁתַּדֵּל לִזְכֹּר מָה הִרְדִּים אוֹתִי"
הוא הליבה שלהן. (גם אם לא התכוונת לכך)
שלום לך נעמה על תגובתך המעניינת. שמחה שהצטרפת.
רות